לכל מי שיש ספורטאי (הישגי) צעיר בבית, מכיר את החוויה של "הורות ספורטיבית" בה יש עליות וירידות בלתי פוסקות, במערכת היחסים האמביוולנטית לספורט, של גאווה לצד חששות ואף מריבות, הנובעות בין השאר מחשש לפגיעה בלימודים, ההשפעות בפן החברתי, פחד ואי יכולת להתמודד עם מצבי כישלון ו/ או הצלחה, השקעה כלכלית בענף הנבחר, הסעות, פציעות ועוד. אלו יוצרים מתחים ואי הסכמות ביחסים שבין הורים וילדים. יחד עם זאת, כולנו יודעים את חשיבותו של הספורט הן כדרך להנאה והן כדרך להנעה של הילדים, לפרוק מתחים ולצאת מהמסכים.
כאשר הספורטאים הללו רובם בגיל ההתבגרות, מעבר להשתתפותם בספורט ההישגי(היוצר להם אתגרים, לחצים ומתחים ספורטיביים ומקצועיים). הם "מתבגרים" אשר חווים שינויים הורמונליים ורגשיים באופן טבעי. לנו ההורים יש תפקיד חשוב למלא כאן. אך לצערנו, תפקידנו ודעתנו לא תמיד נשמעים ומערכת היחסים ביננו לא בדיוק מובנת, שלא לומר נפיצה במרבית המקרים.
אם ניקח את כל האמור לעיל, ונוסיף את ימי הקורונה המאתגרים, בהם: מתבטלים תחרויות ואף אימונים, גם רוח הקבוצה מתרחקת ( רחוק מהעין רחוק מהלב), יש ירידה במוטיבציה כתוצאה מהעדר תחרויות, וכמובן עלייה בספקות הספורטאי כתוצאה מאי הוודאות וירידה בכושר. אלו מכניסים קשיים לספורטאים בכלל ובפרט לצעירים שבחבורה.
צילום: shutterstock
חשוב להבין, כאשר לספורטאי הישגי אין מטרה, יעד נראה באופק (שהוא בד"כ תחרות חשובה לו). וכאשר שגרת האימונים איננה שגרתית ואי וודאית. הספורטאים חווים לא מעט תהפוכות פיזיות ונפשיות. ביניהן הקושי לעלות את רמת המוטיבציה להתאמן, קושי בבניית הערך העצמי, לאלו מהם שהספורט הוא כל עולמם, הוא שמגדיר אותם.
ראשית, כמלווים התומכים בספורטאים הצעירים, חשוב לדעת שעל פי מחקרים רבים שנעשו בקרב בני נוער, הפסקה ארוכה מספורט איננה בלתי הפיכה ואיננה פוגעת בכושר כפי שהיא משפיעה על מבוגרים.
שנית, מאמנים והורים נדרשים בימים אלו להיות קשובים, להבין את נפשם של הספורטאים הצעירים ובמידת הצורך לקבל כלים ומיומנויות בינאישיות, מול הספורטאים הצעירים שמתבגרים,ע ל מנת לצלוח את התקופה ולמנוע פגיעה במערכת היחסים הנפיצה ובמקרים מסוימים אף למנוע פרישה.
כדאי לנצל את התקופה לעשות בדק בית, "מה משמעות הספורט בחיינו?", להגדיר את הדברים מחדש ואיך ליהנות ולהפיק את המרב מהמצב. עבור מאמנים זוהי תקופה חשובה לבנות מחדש ולהגדיר את "רוח הקבוצה". הערכים המובילים שהם מעבר לאימונים והתחרויות. ולהפוך אותם משמעותיים הלכה למעשה, בשיחות אישיות, קבוצתיות ובאימונים המתקיימים.
החזרה לשגרת האימונים והתחרויות, תהיה איטית ואף שונה בין הענפים השונים. בענפי ספורט יחידני כמו, טניס, שחייה, ריצה בהם הסיכוי לחזרה מהירה יותר. מאשר ענפים קבוצתיים או כאלו המצריכים מגע כגון: כדורגל, כדורסל וג'ודו. אך ללא ספק, הכל עוד יחזור, כי עבור רבים מאיתנו אי אפשר לדמיין את העולם בלי ספורט. ובינתיים זכרו, היחסים הם מעל לכל.
הכותבת: קרן אור אורן, אחראית תחום הגיל הרך והספורט במכון אדלר