סביר להניח שהסיפור שאני אספר עכשיו, לא קרה לאף אחד מכם.
זה היה תשעה באב. והייתי בצבא. זה בטח קרה להרבה מכם, אני יודע. אבל חכו, עוד לא הגעתי להמשך.
הצבא הבין שאין מה לעשות עם הסדרניקים מורעבים במשך היום, אז הוא שלח אותנו לישיבה גבוהה באמצע המדבר, כדי להעביר את היום בלימוד תורה. הייתי קצת בבית-מדרש, אבל הצום התחיל לגרום לי לראות כתמים וצורות מול העיניים. בתור מישהו ששוקל 58 קילו כל החיים, אין לי רזרבות לצומות.
ראשי סחרחר, יצאתי החוצה מבית המדרש ונשכבתי על ספסל אבן, מתחת לעצים. הרוח החמימה נשבה ואני האטתי את קצב הנשימות שלי. העפעפיים הכבדות נסגרו ואני נשאבתי אל תוך שינה עמוקה, כשהמדבר השקט שמר על ווליום נמוך ושליו, כדי לתת לי מנוחה.
לפתע, אני שומע שירה קסומה. קול מהפנט, מתגלגל. שיר של אישה, שבא מארץ אחרת, רחוק מעבר לים. נישאתי על גבי התווים, התרפקתי על הסאונד הצלול, אבל ההבנה הייתה חייבת להגיע: אני לא ישן. הרגשתי, מישהי רוכנת מעלי. פתחתי את העיניים וראיתי אותה. השמש קצת מסנוורת, אבל מבעד לקרניים הצהובות ראיתי אישה צוענייה מביטה בי במבט חודר. היא סיימה את השירה והתחילה לרכון לעברי כדי לנשק אותי.
שניה לפני, התנערתי. התרחקתי קצת והיא נרתעה. אני לא זוכר כבר מה קרה, אבל היא אמרה כמה מילים בשפה זרה ואני קמתי מבולבל, מדדה חזרה לעבר בית-המדרש.
נכון, זה היה סיפור מיוחד.
אבל סיפור כזה קורה לכולנו, כל יום. לא, לא שצועניות קסומות שרות לנו כל יום כשאנחנו נרדמים. מה שקורה לנו כל יום- סיפורים מעניינים!
יש אנשים שמספרים סיפורים מרתקים על חייהם, ואנחנו משוכנעים שהם קיבלו מתנה משמיים ונולדו עם גורל שמושך אירועים מעניינים. האמת היא שונה והיא, כמו הרבה דברים, בראש. אם אנחנו קמים בבוקר מסוקרנים, מלאים בציפייה, מלאים במודעות לכל מה שקורה לנו- אז אנחנו רואים שהחיים באמת לא מובנים מאליהם. שכל שיחה עם אדם היא משהו מיוחד. שמסביבנו קורים הרבה דברים לא-שגרתיים. שכל רגע בחיים הוא רגע חד-פעמי אם נבין כמו שהוא מלהיב.
יש אנשים שחווים חוויות של סכנת-חיים, כדי שהעיניים שלהם ייפקחו להסתכלות הזו. עדיף להתחיל לפני, ואין הזדמנות יותר טובה מאשר פרשת תצווה. ספר "ויקרא" מתקרב. עם קורבנות וזבחים, שחיטה ומזבחות, שעירים ופרים. כולם מתחילים לפהק כשמתקרבים לספר ויקרא. חבל. אם נשב ונלמד ונדמיין את הדברים, נגלה עולם מופלא ומרתק, שבו יש מרכיבים שונים ומגוונים של עבודת קורבנות, בצבעים שונים, בכוונות שונות ובהשפעות שונות. כל זה בלב המדבר. ובלי צועניות.