שלום גם לך אחי .
אחי שלי הקטן, שרק אתמול עשינו לו ולחבר'ה שלו השבעה ומרחנו על כל הפרצוף שלהם ביצים וקמח מחפש את ציוד הצלילה שלי. מי היה מאמין.
כשחזרתי הביתה לרגילה והיית בישיבה, ההורים ספרו לי שהתלבטת כם החבר'ה שלך אם לנסוע השנה לחופש הגדול לאילת, או ללכת עד בסוף ולטוס לאיביזה או איי נאפה.
אז קודם כל תרגיע: אנל'א מתכוון להטיף לך. עד עכשיו אני זוכר איך הגבתי כשכל החבר'ה קנו כבר כרטיסים לאילת ואופיר, האח הבכור שלנו שיודע הכול, ניסה להוריד אותי מהרעיון.
רק עכשיו יצאנו מהשביזות של התיכון והיצור הזה משכנע אותי ללכת למקום "רגוע והולם יותר". כאילו שלא עשינו כבר אלף פעם את ה'יהודיה'.
אני רק הולך לשתף אותך בכל מיני מחשבות שכתבתי אחרי החופשה של החבר'ה שלי ל'רמיני'.
זה התחיל כשבסוף פעולה שהייתה לנו בסניף, נשארנו והתחלנו לחפש אופציות לחופש כשצחי נכנס עם חיוך של אחד שהרגע עלה על קוד ההפעלה של דימונה והראה לנו מודעה:
'אתם חייבים את זה לעצמכם. 142 מטר של פינוק בלתי פוסק הכול כלול: ג'קוזי, ספא, ארבע הפקות ענק, קולנוע, סאונה, קזינו ואינסוף ארוחות שחיתות בהפלגה ל'רימיני'. את כל אלו ועוד הרבה יותר, תוכלו לפגוש במסיבת ההפלגה הגדולה של פתיחת הקיץ'.
"אז מה אומרים?" שאל בהתרגשות, "חבר שלי נמרוד שמתנדב איתי במד"א הוא אמרגן. הוא הבטיח שיעשה לנו את זה ב1500 עגול".
בהתחלה עקמנו פרצוף, בכל זאת יש הבדל תהומי בין רביצת בטטה בסיני או בגולן לבין כניסה לפנזטיה של 'רימיני' על חיי הלילה ספוגי האלכוהול שלה. אבל צחי הסביר לנו בלהט של קמפיין סלולרי שגם ככה אנחנו עוד מעט מתחילים את החיים האמיתיים של ההסדר/מכינה וכל הכבדות של זמן אלול אז בחייאת, כדאי שנשחרר קצת ונאגור כוחות".
אחרי יום מצאתי את עצמי ביחד עם החבר'ה באמצע הפלגה ל'רימיני', שומע מוזיקת האוס מלווה בבומים על קולים כשצחי ונמרוד, מגיעים אליי כל חמש דקות ודוחפים לי עוד שוט של צ'ייסר וכל מיני וודקות שבחיים לא שמעתי עליהן:
"נו גבר, נהנה?" צועק אליי צחי מבעד למוזיקה:
"עצום את העיניים, תסניף את החיים הטובים, תחווה את הרגע אחי"!
שתיתי את הוודקה. בא לי להקיא. המוזיקה דפקה לי בראש. עצמתי את העיניים וחפשתי את ההנאה. בטוח הם חווים משהו שאני עוד לא הגעתי אליו. התאמצתי יותר.
"אחי" הפעם זה היה נמרוד שצרח:
"רואים עליך שאתה עדיין סחי, תרפה בן אדם, שתה עוד קצת, אל תחשוב אל כלום".
עצמתי יותר חזק את העיניים. ניסיתי לא לחשוב על כלום אבל עדיין שמעתי את הנשמה שלי משתעלת, מראה סימני חיים מעצבנים. אז צרחתי עליה יותר חזק: "נו, נשמה שלי, נהנים הא? תראי איזה נוף הבאתי לך? תראי את צחי ונמרוד, תראי איך רוקדים כמו מכונה ומסניפים את צלילי רצועות האוס, אלו החיים האמיתיים אחותי! יאללה, בואי נשתה עוד כוס"
הרמתי לנשמה שלי כוס וודקה ואז קרה לי דבר מדהים: הנשמה שלי הרימה לי כוס בחזרה, עם משקה שהריח שלו מוכר לי מהטישים החסידיים שהייתי בהם בליל ראש השנה אצל האדמו"ר:
'לחיים' היא צרחה עליי בחזרה, 'לחיים יהודי! שתמיד נזכה לשלוט על הנפש הבהמית שלנו!'
ואז שתתה בשלוק אחד הכול. ניגבה את הפה, עצמה גם היא את העיניים שלה והתחילה לשיר לי את הניגון של הרבי מלובביץ שהיא יודעת שאני כל כך אוהב: "כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך'.
"די!" צרחתי עליה, "מה את עושה לי? מה קשור עכשיו 'כן בקודש חזיתיך' דווקא עכשיו עם כל המראות והקולות האלו מסביב?
אבל הנשמה שלי, ממש כמו שעשינו בטיש, רק חממה את עצמה והעבירה הילוך:
"כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך" וכך היא שרה יותר חזק ויותר חזק עד שמתוך הערפול של הוודקה, צפה לי בועה קוצקאית כזו, ששאגה עליי חזק:
אם אתה באמת נהנה במסיבות האלו אז למה שלא תהנה כבר כל השנה? עזוב אותך מההסדר והישיבה, תחיה כמו נמרוד וזהו. יכול להיות שכל החיים שלך הם סתם זיוף?
ואז התחילה המסיבה הגדולה עם זרונקים של קצף שהותזו לעברנו, אחד מהם נכנס לי ישר לעין ולפה.
נגבתי את הטיפה מהעין. היא הייתה מלוחה.
אח"כ, עמוק בזמן אלול, כשהתמונות מההפלגה צפו לי דווקא ברגעים הכי קדושים שלי, גיליתי שה'הכול כלול' הזה עלה לי הרבה יותר מ-1500 ש"ח.
זהו אחי הקטן. עד כאן.
שיהיה לך אחלה טיול.
נ.ב.
תשמור טוב על הציוד שלי, למה אם אני רואה שריטה על השנורקל אני תולה אותך. הפוך.
באמת.
אחיך.
הכותב הינו חבר בצוות ”חברים מקשיבים“. להרשמה ל'שמים את האצבע', ניוזלטר שבועי של סוגיות אקטואליות בעיניים חינוכיות בליווי סרטונים ומתודות מוזמנים לכתוב ל: avinoam811@gmail.com