"הוא היה אומר נגד שמא אבד שמיה ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף קטלא חייב ודישתמש בתגא חלף"
1. פרוש המילים. 2. חשיבות העמל והרציפות, והלימוד היומי דלא מוסיף יסיף.
נגד שמה אבד שמה: "נגד" – נמשך. מי שנמשך שמו למרחק מתוך כבוד ושררה, מהרה יאבד את שמו שהכבוד והשררה גורמים לטרדות וסיבוכים רבים שבסופו של דבר מוציאים את האדם מהעולם. (ע"פ ברטנורא)
ודלא מוסיף יסף: "דלא מוסיף" – מי שאינו מוסיף על לימודו. "יסף" – מלשון סוף, סוף ללמודו וישכח מה שלמד. (ברטנורא)
ודלא יליף קטלא חיב: "ודלא יליף" – שלא למד, "קטלא חייב" – מתחייב בנפשו.
ודאשתמש בתגא חלף: "תגא" – כתר, מי שמשתמש בכתר תורה לצרכיו ונהנה מדברי תורה, "חלף" – יאבד מן העולם. (ברטנורא)
"ודלא מוסיף יסף" – ממשנה זו נלמד את חשיבות הקביעות במהלך לימוד התורה. כמו כן, אנו למדים כמה חשובה ההתפתחות, ההעמקה כמו גם הרחבת הידיעות בתורה. בלימוד תורה, מי שלא מתקדם ומוסיף על לימודו, סופו שישכח גם מה שכבר למד. קנין התורה דורש פיתוח, עיסוק מתמיד אותו צריך לפתח ולבנות יום אחרי יום בנפשו של אדם. השגרה הנה אוייב אכזר. ניתן להדגים עקרון זה על ידי משל: כאשר אנו עולים במעלה הר תלול אי אפשר לעצור ולעמוד במקום. או שממשיכים לעלות או שמדרדרים מטה במורד. כך בלימוד התורה – או שמתקדמים ומתפתחים או שהכל אובד.
ומכאן, ערכו של הלימוד היומי. מכאן ערכה של הקביעות.