כבר התלבטתי בשאלה רוחנית חינוכית. לא מכבר נפרדתי מתלמידות יב' לשלום וחשתי צורך פנימי להתפלל יחד עימם את תפילת הדרך. אכן, ברור לי שגדרי ההלכה הנוגעים לתפילה זו אינם רלוונטים ליציאה אל הדרך, אל החיים. אולם, חשתי צורך פנימי לבקש מרבש"ע שיוליכם לשלום ויביאם למחוז חפצם לחיים ולשמחה ולשלום ויצילם מכף כל אויב ואורב בדרך.
תחושה זו מלווה אותי גם ביחס לתלמידי ותלמידותי היוצאים לחופשה הגדולה.
לו ניתן היה לעמוד ביום האחרון לשנת הלימודים, להרכין ראש ולשאת יחד את תפילת הדרך. מהו הבסיס לתפילה זו? נחלקו מפרשי הסוגיה האם "סכנת הדרכים" הנה סכנה מוחשית הנוגעת לשודדי דרכים, לסכנות אותם מציבה הדרך בפני היוצאים או שמא המדובר בסכנה רוחנית. כשמגיעים למקום שאינו מקום ישוב, שולטים כוחות אחרים המשפיעים לרעה וחושפים אותנו לסכנות מרובות. תחושה זו מלווה אותי גם ביחס לתפילת הדרך לפני היציאה לחופש הגדול: האחת נוגעת לסכנות הדרכים, היציאה ממקום יישוב והמפגש עם מהומות החיים, היציאה אל הדרך, מהווה סכנה גדולה. שיקול הדעת, ההמנעות מפזיזות כמו גם החשיפה לכל מי שאינו ראוי והגון מדירה שינה מעיני הורים רבים.
אולם, לא פחות מסוכנת היא הסכנה הרוחנית. אות כוחות של העדר, של רוע, של טומאה והעדר השולטים במקום שאינו מקום יישוב. אנו נוטים ליחס משקל רב לסכנה המוחשית ולמעט בערכה של זו הרוחנית. אלא, שבעוד שזו הראשונה - גלויה השניה - סמויה. אשר על כן, נזקיה נחשפים לימים, לאחר שהוטמעו עמוק בנפש כל חי.
כל אלה מצריכים שלש פעולות הכנה בכל בית אב:
א. שקיפות - ככל שיגדירו ההורים את הגבולות הנוהגים בבית, מראש, כך ייטב לילדיהם. הם יחושו שיש להם מידה מרובה של חופש בתוך כללי המסגרת.
ב. דוגמא אישית - הצורה בה אנו נוהגים בימי החופשה שלנו תהווה הבסיס לדרישה מהילדים. רק מי שנוהג למלא את חופשתו בתוכן, יוכל לדרוש זאת מילדיו.
ג. עקביות- הצבתן של דרישות לא מקדמת אלא אם כן נהיה עקביים ונעמידם כקוים אדומים ברורים שלא משתנים בהתאם לתחינות הילדים או למצב הרוח שלנו.
אולם, ימי החופשה הללו אינם רק ימים בהם עלינו להזהר, להשמר, לפקוח ען ולבקר (תרתי משמע...).
בראש ובראשונה, הימים הללו הם ימים של אתגר. פנאי אינו ביטוי שלילי. להיפך. בעוד ששנת הלימודים מגדירה מה הוא לימוד ומה הם הקריטריונים להצלחה, החופשה הגדולה מאפשרת לילדים שלנו ללמוד. ללמוד הרבה. מהחיים. ככל שנשכיל לסייע להם לפקוח עיניים ולהתבונן על המציאות בעין רחבה וטובה, יהפכו ימי החופש לימים של למידה משמעותית. בית הספר, מסייע לילדים לקנות דעת, אך בה בעת הוא משתק את הסקרנת ומונע מאתנו להתפתח לכיוונים אחרים, אישיים. דוקא הימים הללו יכולים להיות ימים של מפגש בין הילדים שלנו לעולם בכלל ולקב"ה בכלל. זו ההזדמנות לשאול שאלות על זהות, לטייל יחדיו, צעירים ובוגרים, ולשוחח. לעומק.
שמעתי פעם סיפור מדהים על האדמו"ר האמצעי מחב"ד. ידוע לנו שמגילת אסתר מגלה לנו את נוכחותו של האל בעולם. הסתר הפנים שבמגילה מגלה לנו אור חדש, משמעותי על ה' המנהיג את עולמו. שנה אחת היה האדמו"ר חולה ונאלץ לשמוע מגילת אסתר בביתו כשיהודי פשוט קוראה לפניו. כשסיים היהודי הפשוט לקרוא את המגילה אמר האדמו"ר בפליאה: "זו פעם ראשונה ששמעתי את סיפור המגילה". התמלאו השומעים פליאה, והרי בכל שנה זכה האדמו"ר האמצעי לשמוע קריאת מגילה מפי האדמו"ר הזקן?! אלא, באר האדמו"ר האמצעי, שכאשר האדמו"ר הזקן קרא את המגילה היו הדברים מלאי הוד והדר, בכל מילה ומילה ראה האדמו"ר את הקב"ה ובכך - בעצם - לא זכה להפגש עם הרעיון העמוק של המגילה. אולם, כשהיהודי הפשוט קרא את המגילה פגש האדמו"ר בסיפור "האמיתי". בכל השנה אנו קוראים באוזני הילדים שלנו א סיפור המגילה ומגלים להם את סודות החיים. אבל החכמה היא לקרוא את המגילה כפשוטה ולראות איך דרך הסיפור הטבעי מציץ הקב"ה מן החרכים. ימי החופש הם ימים בהם אנו מאפשרים לילדים שלנו לקרוא במגילת החיים ולגלות - בעצמם - את האל המסתתר. אנו צריכים לסייע במקצת, אך העמל - שלהם. קריאת המגילה שלהם כוללת התלבטיויות פשוטות ומורכבות ואנו נקראים לעמוד לצדם ולסייע להם, במידת הצורך.
ומה עוד מוטל עלינו, כהורים לעשות?! להעמיק בתפילת הדרך ולקוות שהקב"ה יוציאם ויחזירם חשלום תוך הצלתם מכל אוייב ואורב ומכל הפורענויות המתרגשות לבא לעולם.
ברוך אתה - שומע תפילה.