חשש לממזרות
"אברהם הוליד את יצחק"
"שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה. מה עשה הקב"ה? צד קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם". רש"י.
ר' יעקב קראנץ, ה"מגיד מדובנא", נכנס פעם לביתו של גביר אחד, ר' יצחק שמו, לבקש נדבה למטרה חשובה. ר' יצחק הוכיח גם הפעם קמצנותו, ולא פתח כיסו.
משנואש ממנו, אמר לו המגיד מדובנא: אם לא תתרום דבר, יחשדו שהנך ממזר.
התרגז ר' יצחק הגביר הקמצן, וביקש לדעת מה בין סירובו לתרום לבין שיחשדו על ממזרותו.
השיב לו המגיד מדובנא: בפרשת 'תולדות' אומר רש"י: שהיו ליצני הדור אומרים: מאבימלך נתעברה שרה. מה עשה הקב"ה? צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם". ומה עם אותם אנשים שלא הכירו את אברהם פנים אל פנים?
במסכת בבא קמא (צז', א) נאמר שאברהם תיקן מטבע, שעליה צר את צורתו מצד זה, ואת צורתו של יצחק בנו מצדה השני. והיו הכל רואים במטבע זו, שקלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם ומכאן ברור שהוא בנו. במה דברים אמורים? מתי הכל הבינו זאת? כאשר יצחק מוציא את המטבע מכיסו. אבל אם יצחק אינו רוצה להראות את המטבע, הרי הוא נותן מקום לחשוד שהוא ממזר. (שרי המאה).
אהבת אב את בנו
"ויאהב יצחק את עשו"
הצדיק רבי מאיר מפרמישלן אמר פעם לחסידיו: למורי ורבי רבי חיים מצ'רנוביץ, בעל "באר מים חיים", היה בן שלא הלך בדרך הישר, אולם רבי חיים לא הרחיקו מעליו, אלא דאג לו לכל צרכיו ומחסורו, כפי שנהג בשאר ילדיו.
וכך היה אומר רבי חיים בנושאו שתי ידיו לשמיים: ריבונו של עולם. יהי רצון שתתנהג בבניך במידת הרחמים, כפי שאני הקטן נוהג בבני. אף לי בן שסר מדרך הישר, ובכל זאת אני מרחם עליו ומספק לו כל צרכיו.
רבי מאיר הפסיק לרגע את שטף דבריו, ואחר כך הוסיף: לענ"ד מרמזת על כך התורה בכתוב: "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" (בראשית כה', כה). יצחק אבינו צפה ברוח הקודש, שלעתיד לבוא יפנה אליו הקב"ה בטענה קשה, "בניך חטאו לי", כפי שמציינים חז"ל במסכת שבת (פט';) והוא יצטרך ללמד זכות עליהם. משום כך הקדים יצחק אבינו תרופה למכה, ככתוב: "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו". יצחק רחש אהבה לעשו הרשע, כדי שבאחרית הימים תהיה בפיו טענה הראויה לקב"ה, הנה גם אני אהבתי את בני, אף על פי שהיה זה עשו. ("אמרות חכמה על התורה")
שואב בזכות אבות
"וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו"
אחרי פטירתו של האדמו"ר ר' מנחם מנדל מווארקה, הכתירו חסידיו את בנו, ר' בונם האדמו"ר מאוטבוצק – ווארקה. קודם להכתרה, נסע ר' בונם לאדמו"ר ר' יעקב מרדזימין, שיסמוך ידיו עליו. ברדזמין לא הסבירו לו פנים, והוא עמד בתור כמו כל החסידים ומבקשי הברכות.
כאשר נכנס לחדרו של האדמו"ר מרדזמין והעלה בקשתו לברכה, שאלו המארח: את הסבא הכרנו, מהאבא שמענו, ואתה מה?
ענה לו ר' בונם מאוטבוצק בחריפות: אצל אברהם אבינו מצינו חפירות באר, אצל יצחק גם כן, אולם אצל יעקב לא מצינו חפירת בארות, מהטעם שאברהם ויצחק חפרו בארות מים חיים, ואז כבר יכול הנכד-הבן לשאוב בקלות ישר מן המעיין.
מיד הושיט לו הרבי מרדזמין את ידו ואמר: "שלום עליכם הרבי מווארקה".
אחר כך נענה ואמר: ואנו דורשים כך. אברהם חפר בארות חדשות, יצחק חפר בארות חדשות, יעקב אמר: בארות חדשות אין בכוחי לחפור – אשמור לפחות על הבארות שחפרו אבותי, שלא ייסתמו מעצמן ושלא יסתמו אותם פלישתים בעפר....("שארית מנחם")