סגור

רוצים ילדים עצמאים? זה בידיים שלכם!

מכירים את ההורים שחוזרים מאיסוף הילדים מהמסגרות כאשר על כתף אחת התיק שלהם, על הכתף השנייה תיק הגן של הילד, או של שניים, ביד אחת סווטשרט, ביד השנייה יצירה מהגן ועל הזרת מפתחות? אם גם אתם כאלה, הטור הבא בשבילכם!

שרון רחל פלג
ז באייר התשעח
,
22 באפריל, 2018 10:25

צילום: shutterstock

מכירים את המראה הזה של אימא שחוזרת מהגן עם ילד או שניים? על כתף אחת התיק שלה, על הכתף השנייה תיק הגן של הילד, או של שני הילדים. ביד אחת סווטשרט, כי היה לו חם, או בחורף מעיל ומטרייה כי עכשיו יצאה השמש. ביד השנייה יצירה שהוא הכין בגן היום. על הזרת המפתחות ואת הסלולר היא אוחזת עם השיניים.

אימא. אימא. אימא. נותנת את כולה. רק שהילד יהיה שמח, משוחרר, רק שלא יתאמץ, רק שלא יהיה לו קשה.

יום העצמאות מאחורינו. אם אפשר להגדיר במילה אחת את מטרתנו כהורים זאת עצמאות. תכליתנו כהורים היא להביא את הילדים למצב של עצמאות. מצב בו הם אינם תלויים בנו לחיות את חייהם.

בספרו 'בנחת רוח' מקדיש הרב ואיש החינוך זאב קרוב ז"ל פרק לנושא עצמאות הילד וכך הוא פותח:

"כישלונות ילדנו מביאים אותנו לצמצם עד כמה שאפשר את עצמאותם. כביכול, אם לא ניתן להם להחליט ואנו נקבע את דרכם, הם לא ייכשלו והכול יהיה בסדר."

נדמה שמילים אלה מתאימות מאוד לרוח גישת שפר.

בכל גיל ישנם דברים שהילד יכול לעשות בעצמו. תמיד מפליא מחדש לראות איך תינוק שהרגע הגיח לאוויר העולם יודע מיד לינוק. איפה הוא למד את זה? הרי שם בפנים הוא לא היה צריך לינוק. ככה זה. אפילו לתינוק יש עצמאות מסוימת מהרגע הראשון. גם להירדם הוא יודע בעצמו, אם רק לא נפריע לו. חוסר האמון שלנו ביכולתם של התינוקות מביא אותנו להתערבויות שלא לצורך. מוטב שנביט בתינוק, מבלי להסיע הלוך ושוב או לנענע, מבלי לדחוף ישר מוצץ כדי שלא יבכה חלילה, אם רק נחכה ונאמין שהוא יודע, צפויות לנו הפתעות.

גם ללכת ולדבר התינוק לומד מבלי שנלמד אותו. הוא קולט את ההתנהלות כולה מהבית, מהסביבה.

גם במקרים שנתנו את העצמאות לילד והוא כביכול נכשל, לא טעינו. כישלונות הם חלק משמעותי מהלמידה, לא פחות מההצלחות וצריך להמשיך ולנסות, בדיוק כמו התינוק שלומד ללכת ובהתחלה כל הזמן נופל.

במה אפשר לתת עצמאות לילדים?

בכל דבר שאנחנו חושבים שהם יכולים לעשות. לסדר את המיטה בבוקר, להתלבש, לנעול נעליים, להכין את הכריך לבית הספר, לערוך שולחן לארוחה, לפנות את הכלים בסיום הארוחה, להוריד כביסה מהחבל, לקפל. לעזור לאח הקטן וכו'. כל הורה ומה שהוא בוחר. העניין הוא להבין שגם אם אנחנו יכולים לעשות את זה בצ'יק בשבילם וגם אם זאת לא טרחה גדולה עבורנו, הילד מרוויח מכך שהוא עושה. איזו הרגשה טובה וסיפוק יש לנו כשאנחנו מבצעים משימה, בעצמנו! גם לילדים יש את אותה הרגשה. תחושת הנצרכות, המשמעות קיימת כבר מגיל צעיר. למה שנמנע אותה מהילדים?

אז אם נחזור לאימא המסורה שתיארנו בהתחלה נוריד ממנה את כל הפריטים שאינם שייכים לה. הילד יכול לשים את התיק על הגב. הוא גם יכול להחזיק ביד את היצירה היפה שהכין בגן. לא רק שהוא יכול, יש טעם אמיתי בכך שיעשה זאת. לא רק שהוא יקל על אימו את המשא, שזאת מטרה יפה כשלעצמה, אלא שהוא יפתח מודעות למה ששייך לו וילמד להיות אחראי על הדברים שלו ולהחזיר אותם הביתה. אולי את הסווטשרט היא יכולה לשמור אצלה, והילד יכול ללמוד עזרה לזולת. בפעם אחרת כשלאימא יהיו הרבה דברים הוא יוכל לעזור לה.

הרבה מדברים היום על העצמת ילדים. רוצים העצמה? תנו להם עצמאות.

 


לכל הטורים של שרון רחל!

23.04.2018

1. כמה הערות: (בוגרת שפר)

1) כשפותחים טור בתיאור לעגני של אמא כלשהי, זה מרתיע.
כשנמצאים בתוך הסיטואציה הרבה פעמים רואים דברים שהכותבת לא יודעת ולא יכולה לקחת בחשבון.

2) "אם אפשר להגדיר במילה אחת את מטרתנו כהורים זאת עצמאות. תכליתנו כהורים היא להביא את הילדים למצב של עצמאות. מצב בו הם אינם תלויים בנו לחיות את חייהם"
נראה לי די עצוב להיות הורה שמטרתו האחת היא הבאת הילד לידי עצמאות.
ניסיתי לחשוב איזה אשכול מטרות כן הייתי מנסחת, וגיליתי שאין כזה.
מה המטרה שלי בזוגיות? מה המטרה שלי ביחסי המשפחה שלי עם הוריי המבוגרים, עם אחיי? מה המטרה שלי בחיי החברה שלי? בתעסוקה שלי? האם הדברים האלה הם מכווני מטרה, או שהם בעלי ערך מצד עצמם?
החיים עם הילדים, ההורות הפעילה שלי היום, היא שלב. שלב בחיי, שלב בחיי הילדים. חשוב לנו להעביר אותו בטוב, לצמוח דרכו, לעבוד את ה'. בע"ה עוד יגיעו שלבים אחרים, ובהם נעבוד את ה' באופנים שמתאימים להם.

3) אם מטרתי הייתה להביא את ילדיי למצב של עצמאות, היא הייתה בהכרח נכשלת - מרגע שהבאתי את הילדים למצב כלשהו, העצמאות נשללה מהם. עצמאות פירושה שאדם מגיע לדברים מעצמו. זה מקור המילה שחידש איתמר בן אב"י, וזו מהות העניין.

4) ואכן, אין צורך לדאוג ולכוון לעצמאות. ילדים מגיעים אליה מעצמם. אני מסכימה שחשוב לא לדכא אותה, ולא לקבוע לילד שעליו לשבת בעגלה, כשהוא רוצה ללכת ברגל. גם אין צורך לנענע בכוח תינוק שעוצם עיניים לבד ומתחיל לנמנם. אבל אין שום סיבה שלא להיענות לבכי של תינוק, שמספר לנו בדרכו שהוא עוד לא בשל להירדם ללא המגע והתנועה שהורגל להם מהרחם. לא זו הדרך לטפח עצמאות.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

 צילום: דוברות המשטרה

כ- 200 שיגורי רקטות לעבר ישראל: צה"ל תוקף ברצועת עזה

קרא עוד