חדשות כיפה

סדר היום של ד"ר חנה קטן

זה לא בוקר בלי עשר דקות נוספות של נמנום, התעמלות מים מרעננת, ויציאה מאוחרת לעבודה, זה לא ערב בלי סיפור של אבא לקטנטנים בעוד חנה קטן מסתכלת מהצד

צילום:

7:10 בבוקר. מתעוררת בנחת. בעלי שחזר מהתפילה מעיר אותי עם 'בוקר טוב' רועם...

7:20 'מים גנובים ימתקו' - עוד עשר דקות של נמנום, ואח"כ קימה והתארגנות, נשיקות לילדים שיוצאים ללימודים, אחרי שתיית קפה האגוזים החמים והטעים שבן או בת הזקונים דואגים להכין לאמם הזקנה.

7:40 שיחה עם בורא עולם, כשנחה עליי הרוח - עם מנגינות של קרליבך.

8:00 ארוחת בוקר זוגית עם חברי הטוב, כשברקע הגיגי הבוקר של ידידיה מאיר ברדיו קול-חי (אנו זוכרים אותו עוד כילד מתרוצץ בשבילי קריית החינוך שעלבים).

8:20 לפעמים אני זוכה לקחת את הנכדים שגרים אתנו (החתן בצבא) לפעוטונים, דבר שכמעט שלא זכיתי לו עם ילדיי הפרטיים.

8:30 התעמלות-מים מרעננת, חילוץ העצמות היבשות והשרירים התפוסים והפרקים הזועקים לישועה, כוללת שחנ"שים קלים עם חברותיי בבריכה תוך התזת מים הדדית...

(צילום: אמונה)

9:30 יציאה לעבודה. שנים רבות יצאתי מהבית בשעות החושך לעבודה, בלי להיפרד מהילדים הישנים, וכעת אני מקפידה לצאת בשעה מאוחרת יחסית, וגם חוסכת את ההתמודדות עם פקקי התנועה. את זמן הנסיעה אני מנצלת לשיחות בפלאפון (עם דיבורית כמובן...) עם הילדים הפזורים ברחבי הארץ ול'סגירת פינות' בענייני עבודה, תוך הקשבה לדיסק של מוסיקה חסידית או שיעור תורני.

10:30-11:00 - התארגנות במרפאה, תשובות לשאלות של פציינטיות שהגיעו בפקס אחרי הצצה לתיקן הרפואי (רק כך זו רפואה מקצועית!), הצצה לדוא"ל (בעיקרון אני משתמשת בפלאפון ישן ולא בסמרטפון), עונה לשאלות דחופות וסוגרת קצוות בענייני הרצאות וכד', ולעבודה...

11:00 מתחילה לקבל פציינטיות. אני שוקעת בעולמן של נשים מכל הסוגים ומכל העולמות ומכל הגילים, כל אחת וסיפורה, כל אחת וכאביה, כל אחת ושמחותיה. אחת משתוקקת להריון שבושש מלהגיע, השנייה דווקא רוצה להפסיק אותו ח"ו, השלישית בדיכאון קל לאחר לידה, הרביעית מבקשת את עזרתי לשדרוג הזוגיות שלה, החמישית כבר 'עמדה מלדת' ובכל זאת אינה מתייאשת ואינה מסתפקת בעשירייה שבבית ורוצה עוד. לעיתים זולגות במרפאה דמעות (גם שלי...), ותמיד חבילת טישו נמצאת בקצה השולחן לעזרה ראשונה.

נוצרות חברויות עמוקות עם מטופלות. במקרים רבים אני 'סוחבת' את בעיותיהן ואת כאביהן בשוכבי ובקומי ובלכתי בדרך, וגם מתפללת עבורן וחולמת על הצלחתן.

15:00 סגירת העניינים במרפאה, וקדימה למרפאה השנייה, שם הכל מתחיל מבראשית. לעיתים זו אינה פתיחת מרפאה נוספת - אלא נסיעה להרצות לנשים אי שם ברחבי הארץ, או הרצאה מקצועית לאחיות, לבודקות טהרה, למדריכות כלות, לבלניות או לשדכניות, ולפעמים זו ישיבה של ועדה הקשורה לבריאות האישה, או דיון בענייני רפואה והלכה, או התנדבות ב'ישפה', או שנשארות שעה-שעתיים לכתיבת מאמר לעיתון 'בשבע' או ל'פנימה', או כתיבת חלקי במאמר משותף עם בעלי באחד הנושאים שאנו עוסקים בהם ברפואה והלכה עבור כתב העת 'אסיא' או השנתון 'תחומין'.

19:00-20:00 חזרה הביתה. מפגש עם הקטנים, שמיעת חוויות על שעות היום בבתי הספר ועל שעות אחה"צ-ערב בבית. הצצה לדוא"ל (בפעם השנייה או השלישית במשך היום; אני משתדלת לא להיות מכורה לעניין).

20:30 ארוחת ערב זוגית (את זה למדנו מהורי בעלי).

(צילום: סיוון פרג)

9:00-9:30 בעלי נשכב על השטיח במרכז הסלון ומספר סיפור-ערב לקטנים, והם מתגלגלים עליו ורבים מי יניח את ראשו על בטנו... הסיפור משתנה מדי ערב, פעם חוויות ילדות ופעם פוליטיקה ופעם מדרש יפה או תולדות חייו של אחד הרבנים, הכל נשפך וזורם לשמחת כל הנוגעים בדבר.

אני חוזרת לחדר העבודה אחרי אמבטיה חמה, מסיימת 'חובות' של דואל, עונה להודעות קוליות בפלאפון, מתקשרת עם הילדים הנשואים ועם אלו שבישיבה או בצבא, קוראת וכותבת, משוחחת עם בעלי (גם לי הוא מספר סיפור קצר...), וסביב 23:30, אחרי שבעלי מכין בקבוק חם עבור פרקיי הכואבים, אני מתארגנת לשינה. בדרך כלל אני קוראת קצת במיטה, לא שוכחת 'קריאת שמע', ונרדמת, כשבעלי ממשיך עוד בלימודיו וכתיבתו עד השעות הקטנות. ברוך הוא וברוך שמו.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

האוטובוס הבוער בעוטף עזה צילום: פלאש 90

הותר לפרסום: הפצוע בגבול הרצועה - חייל צה"ל

קרא עוד