מאז שחלף ט"ו בשבט, ריחות של פורים נישאו באוויר, וההתרגשות הולכת ומתעצמת. שמחה וצחוק נראים נחלתם של כולם, - כמעט. אך מתחת לפני השטח, בבתים ומשפחות רבות מתנהלות גם התרחשויות נוספות. הן כמעט לא מדוברות ברבים, בכל זאת לא נעים מהשכנים, אבל הן קיימות רוחשות ובוחשות. כי בכמעט כל בית שיש בו אבא שמתכוון להיות שיכור בפורים, יש גם אמא שמנסה גם השנה להטיל וטו על העניין. אמא שהיא בעצם אישה שמנהלת את החג כמעט לבדה – משלוחי מנות, סעודת פורים, תחפושות לילדים, וניקיון והתארגנות אחרי הפורים ללא גבר לצידה – כי הגבר שלה שיכור, מתהולל עם חבריו או מקיא בחצר. בבתים רבים יש מריבות קשות על נושא השיכרות בפורים כל שנה מחדש, כי האישה מתקשה לעמוד בלנהל את החג עם הילדים ומצוות החג לבדה וגם לדאוג ולטפל בבעל שיכור, ואילו הבעל מתעקש על שמחת הפורים שלו שכוללת "עד דלא ידע", גם אם משמעות הדבר שלא ידע את משפחתו.
ובתוך מריבת הפורים הזו נמצאים הילדים שסופגים את אווירת הפורים העכורה, ויודעים כמה ההורים לא מסתדרים, ולומדים שיעורים לחיים כגון שלהיות שיכור עם חברים גובר על שלום בית ועל עזרה במשפחה. הם לומדים שלמרות שמהות החג כוללת קרבת הלבבות (מצוות של סעודת פורים, מתנות לאביונים, משלוח מנות מהותן לקרב ולאחד את העם), בתוך המשפחה פנימה השכרות מנצחת וגוברת על הרצון לקירבה. והכי חשוב הם לומדים לא ללמוד מטעויות, כי הרי כל שנה המריבה הזו מתרחשת בביתם שוב ושוב, וכל שנה ההורים רבים ולא מוצאים פיתרון, וכל שנה אותה התנהלות מתרחשת, והילדים לומדים איך לא לומדים מטעויות.
מעבר לכך ישנם ילדים קטנים רבים שנבהלים מעצם הצפייה באב שביום יום הרגיל הוא אדם חזק ובשליטה, המנהל את ענייני הבית, ובפורים שיכור. לעיתים הם רואים את האב מקיא או מתנהג באופן שאינו הולם את גילו, רואים אב בוכה או צוחק באופן לא מותאם, והם נבהלים מעצם הצפייה באב הלא מוכר – מוזר הזה. כמו כן, ישנם אבות שמחוסר שליטה עושים מעשים עם ילדיהם שממש מסכנים את בטיחותם. אפילו הרמת ילד קטן במצב של שכרות עלולה להסתיים באסון.
על אף האמור לעיתים קרובות אני נשאלת בסמוך לפורים האם הנזקים הפסיכולוגים הם כה חמורים, הרי מדובר ביום אחד בשנה בלבד? אך התשובה שלי היא שהנזק עלול להיות חמור כי הילד צופה בהוריו ולומד שיעורים לחיים. ולצערי אחד השיעורים המשמעותיים שהוא לומד בפורים הנו שאבא יכול להיות שמח וטוב לבב ולעשות כרצונו, ובלי לשים לב למשפחה שסובלת ואיננה לצידו בשמחה. לעיתים קרובות, כל שנה הסיפור חוזר על עצמו והלמידה של הילד מתחזקת ומתעצמת.
ישנו פרוש על עניין השכרות בפורים לפיו רק אדם שביום יום הרגיל שלו יודע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי – כלומר בין טוב ורע רק הוא זה שבפורים יכול להשתכר. אני אוהבת לאמץ את הפרוש הזה כך שרק אם יהיה ברור על פי היום יום שהיין לא יוציא דברים שאינם הולמים, רק אז ועם הכנה נכונה לילדים ניתן להתבשם/ להשתכר בפורים, וזאת כל זמן שהדבר נעשה בשיתוף ובהסכמה מלאה על שני בני הזוג. רק אז שמחת הפורים של המשפחה לא תיפגם מעצם שתיית היין.