חלק מילדיי אמורים לחזור הבוקר (א') למסגרות. ההחלטה אם להחזיר אותם או לא היא לא פשוטה. האמת? היה לנו טוב יחד בבית. הרגשתי שלמדנו יחד המון, ופתאום לימודים לא נראים לי כל כך חשובים.
אני גם לא מבינה כלום בקורונה ומה הדרך הנכונה להתמודד איתה, כך שאני לא מצליחה להבין איך בכלל אפשר לחזור ללמוד מבחינה בריאותית, ואיך ילדיי לא יחזרו וידביקו אותנו בבית, ואיך אוכל ללמד את תלמידיי עם מסכה יותר מ-5 דקות ברצף לפני שאני איחנק, או שהם לא יבינו כלום.
אני מבינה שהמטרה היא להחזיר את הכלכלה, את היציבות, לשמור על החינוך, ובדרך גם על השפיות, ושצריך להתחיל בהדרגה לחשוף את האוכלוסייה להידבקות, אך בכמות שתאפשר המשך מתן מענה לחולים ולמבוגרים. אז כמו שהבנתם - אני לא הולכת להתייחס לנושא מנקודות המבט שציינתי.
כשתינתן ההוראה, בהתאם לשכבת הגיל, אני מתכננת לשלוח את ילדיי ללימודים. למה? כי אני סומכת על בעלי התפקידים שמבינים בנושא. אני מרגישה שבתור אשה בעולם מודרני, במדינה דמוקרטית, אני חייבת להמשיך להאמין בהם, ולסמוך על מי שעוסק בזה שהוא בדק מה הכי טוב לכולנו.
יכולות להיות טעויות? כן. יכולות להיות השלכות? כן. אבל אני מאמינה ששם למעלה עושים את הכל כדי לשמור עלינו. אבל האם אין כרגע השלכות? האם לחיות בבית, בלי לסמוך על אף אחד, זו הצורה הנכונה לחיים? האם להתבודד, להיות מנותקים חברתית, זו דרך ההתמודדות המתאימה לחברה שבנויה על קהילה? לא. אני מרגישה שהחוסן שלנו כמדינה וכפרטים, בנוי מכל אלו גם יחד: מאמון הציבור, ממקצועיות מקבלי ההחלטות, ומכוח הקהילה.
אולי לי זה קל - ילדיי ב"ה אינם באוכלוסיות הסיכון, אני לא פוגשת את אימי, חמותי, חמי, והוריהם, ולכן יותר קל לי להחליט. מה עם האוכלוסיות שבסיכון? אני מבינה ומזדהה עם החשש שלהם. להם המערכת צריכה למצוא פתרון שהוא הרבה יותר מקיף וחסר פרצות.
אני מנצלת את הבמה הזו לקרוא לכם, אלו שבראש הוועדות, אלו שקובעים את הכללים- תשקיעו! קחו את המומחים הטובים בתחום, את הכספים הנדרשים ותגנו עליהם! חברה תקנית ומוסרית נמדדת ברגעים האלו- במאמצים ובאפשרות להגן על אלו שצריכים את הגנתנו.
אני יודעת שיש כאלו שלא שומרים על ההגבלות: שיוצאים, נוסעים, מבקרים, נפגשים. כשילדיי מתמרמרים על כך (וגם אני), אני מזכירה לי ולהם, שזה אכן לא בסדר, ובאמת מאוד מתסכל, אבל האם זה משפיע על ההתנהלות שלי? לא! לי יש אפשרות לבחור בטוב, בנכון, במוסרי. אני אעשה את המקסימום שלי להישמע להוראות ולחוקים, כדי לאפשר הגנה מקסימאלית מצד אחד, ומצד שני לאפשר חזרה הדרגתית של מדינת ישראל לשגרה חדשה.
הלוואי והיה פתרון אחד מוסכם ומוחלט - מניסיוני, הרבה פעמים אין כזה. יש את המקסימום! אני כאזרחית שומרת חוק - אשתדל לעשות את המקסימום שלי. כמורה - אשתדל לעשות את המקסימום שלי, ואני מצפה מנבחרי הציבור - לעשות את המקסימום שלהם כנבחרים, שזה הרבה יותר ממקסימום של אדם פרטי.
החזרה ללימודים - כמו ניסוי בבני אדם