לחזור לבית ספר או לא לחזור לבית ספר? זו השאלה. בכל מקרה, שום החלטה לא תהיה שלמה. אתחיל מהסוף, אני התייצבתי הבוקר בבית הספר, אבל זה ממש לא פשוט. המציאות שלי היא, שיש לי ארבעה ילדים, מתוכם אחת בכיתה ג', ואני מורה שצריכה להגיע לבית הספר. מה אני אמורה לעשות עם הילדים שלי?
מרגישה בעיקר כמו ניסוי בבני אדם, אז אחרי שנכנסו בנו שאנו לא מוכנים לעבוד בחינם, ובגללנו כל המשק יקרוס, עכשיו גם רוצים לבדוק עלינו אם המגיפה תפרוץ שוב או לא. אם תחלו, אז נחזיר את כולם לסגר. אם לא, אז לאט לאט נחזיר אליכם עוד תלמידים, עד שנגיע לרגע המיוחל בו ההורים יוכלו לחזור לעבוד.
תחושה מאוד קשה, שבאה ביחד עם המשכורת הלא גבוהה ביחס למשק, ביחד עם ההתמודדות האינסופית עם הבירוקרטיה של משרד החינוך, ועם הורים שקשה להם לעבוד איתנו בשיתוף פעולה, והם נלחמים מול כל העולם וגם איתנו. וזה לא קשור לאוכלוסיה "גבוהה" או "נמוכה", כל המורים מתמודדים עם המערכת שכוללת בתוכה המון רגעים של חוסר אונים וחוסר הכרת הטוב.
אז למה אני בכל זאת חוזרת לבית הספר?
כי התלמידים שלי יהיו שם קודם כל, ולהם אני מחויבת.
כי בעלי מפוטר והוא יהיה בבית עם הילדים.
כי אני מבינה שמישהו צריך להיות הנחשון כאן, להעז, לצאת מהסגר, והחליטו שזה יהיה אנחנו,
וגם-כי זו העבודה שלי, ואני צריכה לפרנס את הבית שלי.
מאחלת לכולנו ימים שבהם ההחלטות שלנו יהיו שלמות, שתהיה הרמוניה בין הצורך של הילדים, של ההורים, של מערכת הבריאות ושל משרד האוצר.