הכל היה סתאאאאם
השבוע עלתה לי מחשבה מטורפת. זה קרה בעקבות צפייה בסרט "לאן נעלם אלדד יניב?", תוצר טלוויזיוני מוזר להפליא מבית היוצר של ערוץ 14. חשבתי לי: כמה מוזר לכנס את כל הטאלנטים המובחרים של הערוץ ולבקש מהם לפטפט על טאלנט שעבד אצלם בעבר ונעלם מהעין הציבורית. אחד אחרי השני הם סיפרו איך הייתה העבודה לצידו, איזה איש טלוויזיה הוא היה ומדוע לדעתכם הוא נעלם (ספוילר: הדיפ סטייט). לא למדתי ולו דבר אחד רלוונטי או מעניין מ-22 הדקות האלה, מלבד תובנה אחת משוגעת.
מה אם יום אחד המייסדים והטאלנטים של הערוץ יחשפו שכל האירוע הזה, שנקרא ערוץ 14, הוא בעצם פרודיה מטורללת על הערוצים האחרים? לא אנטיתזה, לא "התשובה של הימין", אלא פרודיה של ממש. כזאת שנועדה להגחיך את החשיבות העצמית של עיתונאים ואנשי תקשורת בטלוויזיה שיכולים להקדיש תוכניות שלמות כדי לראיין את עצמם (כלומר, את החברים שלהם, ואז החברים שלהם יראיינו אותם בחזרה). פרודיה שצוחקת ובזה ל"גורמים בכירים", להערכות חסרות ביסוס, אולי לחדשות בכלל.
הרי ערוץ 14 הוא בסך הכל הקצנה של מה שקורה בערוץ 12. גם שם פרשנם מבלבלים את המוח מבלי להבין, גם שם מפרסמים פייק בלי לבדוק כמו שצריך, וגם שם - ואולי בעיקר שם - הופכים כל מגיש או כתב לכוכב טלוויזיוני. אם יום אחד ערוץ 14 יפסיק לקחת את עצמו ברצינות, ויגלה לכולנו שהכל היה תרמית אחת גדולה ופארודית לחלוטין, אפילו בשמאל יעריצו אותו.
לא אישי
אי אפשר באמת לסכם שבוע בלי הטרלול השבועי של אייל ברקוביץ', וגם הפעם זכינו לאחד כזה. ברקע הפגנות החרדים מוריה וברקו אירחו בתוכניתם בערוץ 13 את דולב דוידוביץ', חרדי המסרב להתגייס. האורח החליט להטריל את השניים ואמר: "קצת ציני ואירוני שיושבים פה שני חבר'ה, לא בקטע אישי, יהודי שהיה אפסנאי ועובד רס"ר ובוגרת גלי צה"ל", אך לא זכה להמשיך את המשפט בגלל השתוללות של ברקו שהורה לאנשי ההפקה להוציא אותו באופן מיידי מהאולפן וטען כי הוא "לא יהודי".
נניח בצד את המסר של האורח, שאפשר להסכים איתו ואפשר להתנגד לו בתוקף, ונתמקד רק במה שהתרחש באולפן. אורח זורק עקיצה אישית למגיש, הוא משתולל ומסלק אותו מהאולפן. אף אחד מיושבי הפאנל, כולל מוריה שנעקצה בעצמה, לא העיר לברקו על ההתנהגות שלו. אף אחד לא חשב לומר לו שזה אולי לא נעים שיורדים עליך, אבל זאת גם לא סיבה הגיונית להוציא מישהו מהאולפן.
באולפני טלוויזיה בישראל כבר נאמרו כל כך הרבה אמירות הזויות, אלימות, מסיתות, חלקן על ידי מגישים בעצמם, שלא גרמו לסילוק מהאולפן. איך יכול להיות שעקיצה אישית מצדיקה התנהגות כזאת? מילא ברקו והאגו הנפוח שלו, ששובר שיאים מתוכנית לתוכנית, אבל איך ייתכן שבאולפן שלם אף אחד לא העמיד אותו במקום?
גוליית
אי אפשר לחלוק על כך שדוד דביר הוא דמות טלוויזיונית משובחת. הרי מה אנחנו צריכים משופט בתוכנית ריאליטי שעוסקת בריקודים, תחום שהציבור הישראלי ברובו לא מתעניין ולא מבין בו? שידע להגיד מושגים שנשמעים מקצועיים, שיכיר את איברי הגוף בשמותיהם, ושיהיה מעניין. שלא כמו אלי, שיושב בשולחן כבר עשר עונות (עוד מהגלגול הקודם של התוכנית) ואף אחד לא ממש יודע למה. יש מצב שהוא חתם על חוזה ממש שמן שמשאיר אותו שם גם אם הוא לא מספק טיפת עניין לפורמט?
בחזרה לדוד. כל תוכנית ריאליטי צריכה שופט אחד כזה - אסף אמדורסקי, אביב גפן, עברי לידר - שישב על משבצת השופט הקשוח שנותן את הניקוד הנמוך. זה שכולם מפחדים ממנו, זה שאין לו עצם בלשון, זה שכל מחמאה שיוצאת ממנו שווה זהב עבור המתמודד. בקיצור, סיימון קאוול. ודוד דביר הוא לגמרי השופט הרע של "רוקדים עם כוכבים" בקשת, בטח ליד שלושת המתוקים האחרים. לעיתים זה מרענן וחשוב ואפילו מצחיק, ולעיתים - כמו בפרקי הפתיחה ששודרו השבוע - זה יוצא מפרופורציה.
שניים מהמתמודדים בעונה החדשה קיבלו מדוד דביר את הציון 2. מתוך 10. מנחת התוכנית, לוסי איוב, עדכנה את הקהל שמדובר בציון הנמוך ביותר שקיבל מתמודד בתולדות התוכנית. אחד מהם נשאל על ידי דוד "איך העז" להגיע לתוכנית כשהוא רוקד ככה - כלומר ממש ממש גרוע. השופטים האחרים תקפו את דוד על הקשיחות שלו, ואי אפשר היה שלא להסכים. בניגוד לתוכניות מוזיקה או בישול המתמודדים שמגיעים לרוקדימים לא באים להוכיח כישרון, אלא מנסים להצליח למרות שאין להם אחד כזה. לתת ציון כל כך נמוך והערות כל כך תוקפניות לאנשים שרוקדים על במה בפעם הראשונה שלהם זאת כבר לא טלוויזיה טובה, זאת פשוט השפלה בפריים טיים.