הנזקים, המסקנות ונקודות האור: אנשי חינוך מסכמים את שנת הקורונה

שנת הקורונה פגעה קשות במערכת החינוך ובתלמידים, שמתמודדים כעת עם נזקים לימודיים רבים והעמקת הפערים בין אוכלוסיות חזקות לחלשות. נשיא וראשי מכללות ובית ספר לתואר שני מונים את הבעיות שנוצרו מפרוץ המגפה בבתי הספר והתיכונים, מציעים פתרונות אפשריים ואומרים: "משרד החינוך לא משמש דוגמא למה שכן צריך להיות"

ישי אלמקייס ישי אלמקייס, חדשות כיפה 02/06/21 20:11 כב בסיון התשפא

הנזקים, המסקנות ונקודות האור: אנשי חינוך מסכמים את שנת הקורונה
צילום: יונתן סינדל / פלאש 90

שנת הקורונה הייתה לא פשוטה בלשון המעטה לרבים מאזרחי ישראל. הריחוק החברתי, האיסור על התכנסויות וסגירת מקומות עבודה היו רק חלק מהדברים שערערו את שגרת היום-יום של הישראלים שהספיקה להשתקם מעט מאז התבטלו רוב ההגבלות. 

לעומת זאת, הנזקים שנוצרו במערכת החינוך, שלא למדה במשך יותר משנה בצורה רציפה, הביאה לפערים משמעותיים בהספק החומר הלימודי, בחינוך לערכים ובהקניית הרגלי למידה, כאשר גם הלמידה המקוונת דרך הזום לא הצליחה לגשר עליהם בצורה מיטבית. כעת, שבועות ספורים לפני תום שנת הלימודים, מבקשים אנשי חינוך להציף את הפערים ומבקשים מראשי מערכת החינוך לא להתעלם ולשים אותם בראש סדר העדיפויות. 

פרופ' חיים שקד, נשיא האקדמית 'חמדת - מכללה לחינוך' בשדות נגב, אומר כי באופן מפתיע הקורונה לא יצרה רק נזקים במערכת החינוך: "היא גם הביאה תועלת", אך יחד עם האמירה הלא שגרתית הוא מוסיף ומדגיש שניים מהפערים שנוצרו בשנת הקורונה.

עוד בנושא: חינוך אחרי הקורונה

אחרי הקורונה: לדעת לצאת נכון מהמשבר למען העתיד
אחרי הקורונה: המורים צריכים לקבל הכשרה מתאימה
אחרי הקורונה: התפקיד של בית הספר בחזרה לשגרה
ציפי הרפנס: "התשתיות הכי חזקות שלנו הן אמון, שקיפות ואמונה"
אחרי הקורונה: לא הכל רע. יש יוזמות חינוכיות שכדאי לשמר

"הפער הראשון, הוא שהלמידה בתקופת הקורונה לא הייתה כמו בשנים רגילות, ההספק הלימודי היה נמוך בהרבה מהרגיל", אומר פרופ' שקד ומדגיש ש"המורים עשו מאמץ ללמד בכל דרך אפשרית בזמן הקורונה ומגיע להם שאפו. הם עשו מאמצים כבירים כדי להתגבר על האתגרים אבל בפועל ההספקים היו נמוכים, ובסופו של דבר, בדברים האלה אתה נמדד בתוצאות".

"יש קשר ישיר בין למידה לבין הצלחה בהמשך החיים מבחינת השכלה גבוהה, הכנסה ותעסוקה", מציין נשיא האקדמית 'חמדת' ואומר כי, "התלמידים של השנתון הזה יצאו לדרכם עם פחות ידע, וזה ישפיע על יכולות ההשתכרות והתעסוקה שלהם. זה ישפיע עליהם באופן שלילי בהמשך הדרך, גם באופן אישי וגם על המערכת הכלכלית של המדינה". 

הנזק השני שנוצר במהלך הקורונה לדבריו של פרופ' שקד הוא העמקת הפערים, כאשר ממילא בימי שגרה, הפערים במדינת ישראל נחשבים לגדולים ביותר בין המדינות המפותחות: "הפער בין החזקים לחלשים הוא עצום, עצום. הפערים האלה מלווים אותנו הרבה שנים ואנחנו לא מצליחים להתגבר עליהם, והקורונה רק העמיקה אותם. ברגע שהלמידה מתרחשת בבית ספר אז אתה יכול לנטרל את ההשפעה של הסביבה והבית, אבל ברגע שהלמידה היא בבית, עם האמצעים והאווירה של הבית, הפערים העמיקו בין התלמידים החזקים שיש להם אינטרנט ומחשב בבית, שההורים יכולים לתמוך בלמידה לבין אלה שלא".

ד"ר שמואל שנהב, פרופסור בני בהגון, פרופסור חיים שקד

ד"ר שמואל שנהב,  מר בני בהגון, פרופסור חיים שקדצילום: דוברות תלפיות ומעין ויובל צלמים

אז איך מפיקים את הלקחים האלה? איך מגשרים על הפערים שנוצרו?

"צריך לבנות תכנית איך משלימים את הפערים האלה לתלמידים שעדיין במערכת החינוך. התכנית צריכה לומר איך בשנים שנשארו, לומדים 110 או 120 אחוז. זה קשור להקצאת משאבים אבל לא רק. זה יצריך בעיקר התארגנות נכונה. צריך להבין ולקחת בחשבון שהתלמידים האלה הספיקו פחות והם צריכים עכשיו ללמוד יותר, לכן תכניות הלימודים צריכות להיות אחרות, צריך לעדכן את תכנון ההוראה של השנים הבאות", אומר פרופ' שקד לגבי הפער הלימודי.

"מבחינת פערים", מוסיף נשיא 'האקדמית חמדת', "מדינת ישראל צריכה בכל מקרה לסגור אותם ועוד יותר עכשיו. צריך למצוא דרך לעשות את זה. זה קשור בתקציבים אבל לא רק כי הם אף פעם לא יכולים לעשות את זה לבד. צריך לבנות תכנית איך סוגרים את הפער הדיגיטלי, איך מצליחים לדאוג לתשתיות, גם חיבור לאינטרנט וגם מכשור לתלמידים שידם אינה משגת. צריך לבנות תכנית לאומית ולהבין שחייב לסגור את הפער הזה כי אחרת נשלם עליו מחיר מאוד יקר. זה אפשרי אבל דורש מכוונות לעניין והתארגנות, צריך לקחת את זה בחשבון ולעבוד על זה". 

מה עם פערים התחלתיים יותר, בסיסיים, כמו תלמידי כיתה א' של שנת הקורונה? 

"להם יש יותר שנים במערכת החינוך ויותר זמן להשלים. צריך לומר שהייתה שנה מורכבת ולא מוצלחת. אבל הכי חשוב זה לא להמשיך כאילו לא קרה כלום. נוצרה תשתית חלקית בלבד, ובכיתה ב' צריך להשלים את זה. גם ברמה המערכתית וגם בחומרי הלמידה וגם בגישה. כל התהליך ההתפתחותי חייב לעבור עדכון כלפי הילדים ולחשוב מחדש כדי שבשנים הבאות ישלימו את החומר". 

מר בני בהגון, ראש מכללת 'תלפיות' אומר כי, "מבחינה חינוכית, יש בקורונה צדדים חיוביים וצדדים שליליים. יש שקוראים לה "משבר הקורונה", ולמילה "משבר" יש שתי משמעויות. יכולה להיות משמעות חיובית כמו שאנחנו יודעים שהיולדת יושבת על "המשבר", ויוצא משהו חיובי מזה. וגם אצל יעקב אבינו שאומר לבניו "יש שבר במצרים". הכל תלוי בזווית ההסתכלות על התקופה הזאת".

"מי שסמך בקורונה רק על המורים וההורים שלו - נשאר מאחור"

"אני לא רוצה שתהליכים שקורים בעולם ובי אישית יעברו לידי", אומר ד"ר שמואל שנהב, ראש בית הספר לתואר שני ב"מכללה ירושלים", לשאלה 'מה המסקנות שלו מהמגפה', ומדגיש כי לדעתו, "עברנו מהר מדי לשגרה אחרי הקורונה". ד"ר שנהב מאשים וטוען שלמרות התאמות מינוריות, מערכת החינוך לא מינפה וניצלה את כל מה שהיה אפשר: "אז עשינו שינויים כמו זום ופחות פרונטלי וכו', אבל אני מרגיש שהקב"ה שם לנו פה משהו. עברנו שנה וחצי של קורונה ואז חיזל"שנו, ואני לא מוכן שזה יעבור לידי, אני רוצה לבעוט ולשנות".

ד"ר שנהב שמכהן גם כראש התכנית להכשרת מנהלים "אבני ראשה" במשרד החינוך, מעוניין לעשות שינוי יסודי בתפיסות החינוכיות המקובלות. לדבריו יש לשנות את הגדרת תפקידו של המורה, אך גם את זו של התלמיד: "אני רוצה לראות שכל מערכת החינוך משתנה. שמעכשיו המורים והמרצים יהפכו להיות מלווים ומנטורים והתלמיד ילמד לבד והסטודנט יהפוך להיות אוטודידקט".


מר בהגון אומר כי במסגרת הפקת הלקחים מהשנה האחרונה, מכללת 'תלפיות' החליטה על תחום ספציפי שימשיך איתם הלאה: "לקחנו מהתקופה הזאת, את הרחבת הלימודים מרחוק. הם לא בדיוק אותו הדבר כמו לימודים פנים אל פנים, אבל יש סטודנטיות שמצליחות יותר בלימודים מרחוק. כל אחת ואחת עם דרך הלמידה שהיא אוהבת יותר, מרחוק או מקרוב. בשנה הבאה אנחנו רוצים להגיע למצב של הוראה היברידית, ולקחת את החלקים הטובים של ההוראה מרחוק כמו שהתנסינו בקורונה - שבועיים במכללה ושבוע בבית, ובצורה כזו נאפשר לכל סטודנטית להתנסות גם וגם. אחד העקרונות שלנו הוא ברגע שסטודנטית שלנו מסיימת את המכללה ומגיעה לשדה החינוך, שלא יהיה מצב שבפעם הראשונה היא תיתקל בתופעה חינוכית ותגיד 'את זה לא למדתי במכללה' גם את זה היא למדה בתלפיות". 

לדברי ד"ר שנהב, יש להפסיק עם המנטרה "מורה מקנה ידע", ולאפשר לתלמיד למשב את עצמו בזמן תהליך הלמידה וכחלק ממנו: התלמיד מוביל את עצמו והמורה רק מאפשר, זורק חומרים מסביב", הוא מוסיף ומדגיש כי התהליך צריך להתחיל במוסדות האקדמיים, "ומשם יורד לתיכון ואז ליסודי ואז לגן. ממש בכל שדרת החינוך".

איך זה מתקשר לקורונה? 

"בקורונה אנשים ידעו להרים את עצמם, למנף ולקדם את עצמם כשזה בא מהם, אבל כשזה בא מהמורה בזום זה היה פחות. כשמורה עומד בכיתה מול תלמידים, יש לו את הכריזמה ושפת הגוף, בזום זה לא עובד. מה כן אפשר לעשות בזום? אמירות כמו - 'קח את החומר וצא לחשיבה אישית'. מי שהצליח - מינף את עצמו בקורונה. מי שלא - נפל. מי שסמך על המורים שלו, על המרצים שלו ואפילו על ההורים שלו - נשאר מאחור. מי שלקח את עצמו והפך עצמו ללומד עצמאי, ורק נעזר בכל השאר - נסק לגבהים, ואני מניח שעשה שינוי בחיים" מסביר ד"ר שנהב. 

אילוסטרציה | סטודנטים באוניברסיטה העברית

אילוסטרציה | סטודנטים באוניברסיטה העבריתצילום: פלאש 90

פרופ' שקד מסכים עם דבריו של ד"ר שנהב ואומר שישנם מספר דברים חיוביים שיצאו מהקורונה, כשאחד מהם הוא פיתוח 'לומד עצמאי'. "מדברים על זה כבר שנים במערכת החינוך שתלמיד צריך ללמוד גם בלי שהמורה נמצא מאחוריו ומשגיח על מה שהוא עושה - בקורונה זה קרה", מציין פרופ' שקד, "התלמידים נאלצו לקחת אחריות על הלמידה שלהם. אם אתה לא קם בבוקר ומתיישב ליד המחשב, אף אחד לא יגיד לך 'בוא מתחילים ללמוד', אם אתה לא חוזר מההפסקה אף אחד לא יקרא לך. הקורונה הכניסה לתוך מערכת החינוך את ההבנה שאפשר להעביר את האחריות לתלמידים". 

אז למעשה הקורונה הייתה זרז לשינויים איטיים יותר? 

"זה היה תהליך איטי שקרה ב-40-30 השנים האחרונות. הקורונה פתאום נתנה לזה פוש. היא לא הייתה רק חלק מהתהליך האיטי הזה, אלא היא הייתה בום, היא שברה סטיגמות ומבנים ואמרה - 'חבר'ה, התהליך הזה איטי מדי'", אומר ד"ר שנהב.

נקודות האור: מעמד המורים והדיגיטליות בכיתות

למרות כל הנזקים והפערים שהצטברו בשנת הקורונה במערכת החינוך, ישנן נקודות אור, תחומים שאותם המגפה דווקא האיצה וגרמה לשינוי המיוחל שבימי שגרה היא מתרחש בזמן ארוך יותר. פרופ' שקד מציין מלבד "הלומד העצמאי", שני תחומים שלדעתו הואצו בקורונה הדיגיטציה במערכת החינוך ומעמד המורה: "למשל, התקשוב של מערכת החינוך, כבר שנים מדברים על שילוב של דיגיטל במערכת הלמידה, וזה זה קרה לאט מדי ומעט מדי. עכשיו ובזכות הקורונה נכנסו הרבה תוכנות וכלים דיגיטליים שהמורים לא השתמשו בהם עד עכשיו. הקורונה אילצה את אנשי החינוך ללמוד מהר מאוד איך להשתמש בקשת רחבה מאוד של כלים טכנולוגיים". "דבר נוסף וחיובי שקרה נוגע למעמד המורה. בתחילת הקורונה, מעמד המורים נפגע מכל מיני סיבות, בין השאר בגלל ייצוג לא נכון בתקשורת והתנהלות לא נכונה של הסתדרות המורים שגרמה לנזק תדמיתי. אבל בשלב השני, ההורים פתאום נחשפו למה שקורה בתוך הכיתה, כי זה למעשה התרחש אצלם בבית, והם שמחו מאוד לראות מה קורה בתוך הכיתות. ההורים גילו לשמחתם איך מתנהלת הכיתה ואיך מתנהלים המורים. אני חושב שבסופו של דבר ההערכה למורים גברה".

בין היתר, ד"ר שנהב הוא גם מרצה לניהול וארגון מערכות בחינוך, "אני מלמד את 'פרחי הניהול' שלי להיות מנהלים, אני מלווה אותם בתהליך פנימי מודרך להיכנס לזהות הניהולית שמתאימה להם, ומלווה אותם במסע כדי לדייק לעצמם מה הזהות הניהולית הנכונה להם". הוא אומר ומבהיר כי, "בעבר הייתי חייב ללמד אותם רק תקצוב בתי ספר, הנעת צוות ומשילות, איך לספר הישגים ושיווק, הכל - זה חלק מהתפקיד. יהיו סשנים כאלה", הוא מרגיע אך מוסיף כי רק ממקום של מסע מלווה זהות ניהולית-אישית.

חלוקת 750 מחשבים ניידים בצפת בקורונה

חלוקת 750 מחשבים ניידים בצפת בקורונהצילום: David Cohen/Flash90

"כשאני נוגע בשאלת הסמכות של אנשי החינוך כלפי מושאי החינוך, אני מדבר על שלושה דברים שהשתנו בעקבות הקורונה. עד כה היינו מורגלים שמסגרת הלמידה הייתה כיתה של תלמידים, שולחן שממנו המורה מעביר את הידע, מקנה את הערכים ומקבל את הסמכות, ולמידה שהייתה מורכבת מספרים, מחברות, סיכומים, מצגות, טושים ועוד". 

"עכשיו, שלושת הדברים האלה השתנו. כיתה כבר לא מורכבת רק מארבע קירות, ומ-30 תלמידים, אלה היא משהו יותר וירטואלי. היא יכולה להיות כינוס של אנשים בחלוניות זום ועבודה מרחוק. כיתה היא כבר לא רק כיתה. גם שולחן המורה השתנה. הוא כבר לא רק שולחן עם מחשב, מגירות וברקו בתקרה. המורה לא נמצא פיזית עם התלמידים בכיתה, הוא חצי גלוי וחצי נסתר. השולחן שלו יכול להיות במטבח, בסלון או בחוץ לארץ. והלמידה גם השתנתה. אין מצב שמורה אומר לתלמיד מה נכון ולא נכון. אלא יש מצב שהתלמיד מתנסה והמורה מגיב". 

"שלושת הדברים האלה השפיעו על סמכות המורה והמנהל", אומר ד"ר שנהב, "בכל המישורים - יסודי, תיכון והשכלה גבוהה, סמכות המורים כלפי התלמיד לא נובעת מכורח הסמכות המסורתית, היא השתנתה למצב שבו התלמיד רוכש ומקנה למורה ולמנהל את הסמכות שלו. עצם זה שהוא מעריך את המורה כאדם שיכול ללוות אותו בצורה טובה במסע הלמידה שלו ועצם זה שהוא מאמין במנהל שיוכל לסדר את אורחות הלמידה שלו, רק זה נותן למורה ולמנהל את הכוח הסמכותי שלו כלפי התלמיד. זה לא אוטומטי כבעבר. שורש הסמכות של המורה הוא כבר לא מובנה בכניסה, אלא נרכש בשלב הראשוני של הלמידה". 

ד"ר שנהב מבקש להדגיש ולהבחין בין סמכות הורית לבין הסמכות של התלמיד מול המורה. "הסמכות ההורית נשארה מכוח הציווי של 'כבד את אביך ואת אמך', אסור שהיא תהיה כמו המערכת החינוכית הבית ספרית", הוא אומר. 

לאחרונה כתב ד"ר שנהב מאמר, שבמרכזו עומדת התפיסה לפיה בעידן של אי ודאות היחס בין מנהל למורים ובין מורה לתלמידים התהפך. "בעבר המנהל היה היוזם והאחראי על הכל", אומר ד"ר שנהב, "והמורה היה עושה דברו. היום המצב הפוך. המורה הוא היוזם כי הוא מכיר את התלמידים והמנהל הוא המאפשר. אותו דבר צריך להיות היום מהמשרד כלפי המנהלים. הם צריכים להיות היזמים ומשרד החינוך מאפשר".

"משרד החינוך לצערי הרב, יורה את ההוראות", אומר ד"ר שנהב, "הוא לא בדיוק משמש דוגמא למה שכן צריך להיות. הוא מציג בפני המנהלים והמורים את הכללים מה אפשר לעשות ומה לא, הוא לא נכנס ללמידה עם המנהלים ולא מלווה אותם אלא מורה להם. הם לא קלטו את הנקודה לצערי". 

לסיכום אומר ד"ר שנהב כי, "כמו שאני קורא בשבועות האחרונים את המצב - אנשים לא לקחו את המסקנות האלה. לא במשרד החינוך על גרורותיו, ולא בהשכלה הגבוהה. רק פה ושם רואים ניצנים של אנשים שדוחפים לשינוי מהותי. מעטים הם אלה שרואים ורוצים לשבור מוסכמה ולשנות למידה ואיכות הוראה אחרת לגמרי".