מה חסר לנו בלעדיו ?
מטרות : 1. החניכים יראו במה החיים שלנו חסרים כיום, כשבית המקדש חרב.
2. החניכים יחושו את האווירה הייחודית שהייתה בתקופה שבית המקדש היה קיים.
אמצעים : כרטיסי כן/לא כמס' החניכים.
דפים ועטים.
חלקי פאזל עם מקורות
שלבים: בית המקדש נבנה מחר, באים ?!
גלוי ונסתר.
שבר החורבן.
בית המקדש על מכונו.
ביהמ"ק נבנה מחר - באים?!
חלק לחניכים ריבוע בריסטול שעל צד אחד רשום כן ועל הצד השני רשום לא
שאל אותם שאלות וכל חניך צריך להרים את צד הכרטיס לפי תשובתו:
1.מי חשב היום על קורבנות?
2.מי עלה לרגל בשבועות לירושלים?
3.מי סימן בגינתו את הפירות הראשונים שצמחו על העץ?
4.מי ראה פרה אדומה?
5.מי רוצה שיבנה בית המקדש מחר?
מן הסתם כמעט כולם ירימו את השלט כן לשאלה מס' 5.
שאל אותם: למה?
מה חסר לך היום בחיי היום יום בלי בית המקדש?
מה חסר לנו בלי בית המקדש?
גלוי ונסתר
בקש משלושה חניכים לצאת מהחדר.
הכנס את הראשון ותן לו תמונה. בקש ממנו שיתאר אותה לשבט.
הכנס את השני, הראה לו את התמונה והעלם אותה. בקש גם ממנו לתאר את התמונה בפני השבט.
הכנס את השלישי. אל תראה לו את התמונה, אלא רק ספר לו עליה, ובקש ממנו לתאר את מה ששמע.
שאל את החניכים כיצד הרגיש כל אחד.
לחניך הראשון לא הייתה בעיה להסביר, כי הרי ראה את התמונה. לשני, המשימה הייתה קשה - מצד אחד הוא יודע איך נראה הדבר האמיתי ומצד שני הדבר לא בידו, ולכן קשה לו לבצע את מה שבקשת. החניך השלישי, שכלל לא ראה את התמונה, לא ידע כמה הוא מפספס בתיאור, ולכן לא חש בפער.
המדריך יכול להוסיף דוגמאות:
מי שלא השתמש בטלפון -
לא מבין את יעילותו.
מי שלא טעם שוקולד - לא יודע כמה הוא טעים.
מי שלא ראה את הים - אינו יודע כמה הוא גדול.
ומי שלא ראה את ירושלים בבניינה
לא יכאב מספיק את חורבנה!
שבר החורבן
את השבר הגדול והחסר הנוראי בחורבן המקדש הרגישו אנשי אותו דור שזכו לראות את בית המקדש בבניינו, אך ראו גם את חורבנו.
את הקושי בהסתגלות למצב החדש מתאר המדרש:
|
שנו רבותינו: כשחרב הבית בשניה, רבו פרושים בישראל, (שקיבלו על עצמם) לא לאכול בשר ולא לשתות יין. נטפל להם ר' יהושע, אמר להם: בני, מפני מה אין אתם אוכלים בשר ואין אתם שותים יין? אמרו לו: נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח, ועכשיו בטל? ונשתה יין שממנו מנסכים על גבי המזבח, ועכשיו בטל? אמר להם: אם כן, לחם לא נאכל, שכבר בטלו מנחות. - אפשר בפירות. - פירות לא נאכל, שכבר בטלו בכורים. - אפשר בפירות אחרים. . . - מים לא נשתה, שכבר בטל נסוך המים, שתקו. מסכת בבא בתרא ס, ב |
ערוך דיון:
nמדוע תחושה קשה זו של חורבן ושבר לא נותרה בעם עד היום?
nמדוע אנחנו לא מרגישים באותו החסר?
דוד במזמור קל"ז בתהילים אומר:
"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי".
הטל על החניכים לבצע משימות שונות:
לקשור שרוך נעל או לקפל עניבה ללא יד ימין, או לדבר כשהלשון דבוקה לחיך.
כך מרגישים העוזבים את ירושלים לאחר חורבנה את חסרונה של ירושלים. זוהי ההרגשה הקשה שאנחנו איבדנו עם השנים.
בית המקדש על מכונו
זמן רב עבר מאז חורבן המקדש וקשה לנו להבין ולדעת מה חסר לנו?
כדי להבין ולו במעט מה חסר לנו בחורבן המקדש חלק לכל קבוצת חניכים מקור המתאר את החיים בתקופת המקדש - כדאי להדביק כל מקור על חלק של פאזל (ראה נספח). בקש מהם להציג תוכנית טלוויזיה עם דיווחים מבית המקדש: על כל זוג להציג לפני השבט, את המקור שבידו (במידה והפעולה נעשית ביום חול ניתן לבקש מכל זוג לכתוב כתבה לעיתון "ירושלים הבנויה" על הנעשה במקדש. את העיתון ניתן לתלות על הקיר או לשכפל על דפים לכל השבט.)
ישנה אפשרות להרכיב פאזל מכל המקורות. בצידו השני של הפאזל תתגלה תמונה של בית המקדש בתפארתו (כדי להפוך את הפאזל - רצוי להרכיב אותו על שקית ניילון).
כעת בקש מכל קבוצה להביא את המקור שלה ולהרכיב את הפאזל (ניתן להדביק על שקית ניילון), הפוך את הפאזל ומצידו השני יתגלה בית המקדש בתפארתו.
אנו מתפללים ומבקשים "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" - הכיצד?
נאמר על ירושלים:
"ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" - עיר שעושה את כל ישראל חברים
הסוד לבניית בית המקדש וירושלים הוא אחדות כשכל אחד מישראל עושה תורם (במקרה שלנו חתיכת פאזל) ירושלים ובית המקדש יבנו במהרה בימינו.
ונוכל לחיות חיים שלמים - חיים של אחדות: עליה לרגל - כל עם ישראל .
קורבנות ציבור.
חיים שהשכינה שורה: אורים ותומים.
סנהדרין.
קודש הקודשים.
לשון של זהורית מלבינה ביום הכיפורים.
חיים דתיים שלמים: קיום כל המצוות.
חגיגת חגים בשלמות: קרבן פסח, ביכורים, עבודת יום הכיפורים.
יש אומרים ש"לשנה הבאה בירושלים הבנויה" יש יותר עומק כשאתה בגולה. גם אני, בלילות הארוכים של בית הסוהר, בליל פסח שאלתי את עצמי: נו, וכשאגיע לירושלים, מה הלאה? איזה משמעות תהיה למילות ההגדה שם, בארץ ישראל? והנה אני בירושלים ועדיין אומר באותה כוונה שבלב ובאותה עוצמה של תקווה ותפילה: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". כי ירושלים הבנויה, בית המקדש, זה הסנהדרין, זה חיים יהודיים מלאים. דווקא כאן, מאז עליתי, אני רואה ומודע יותר לחסרונות ולעיכובים שבחיינו. דווקא כאן אני מבין יותר את התוכן הרוחני, לא הפיזי, לא הגיאוגרפי, של השאיפה לירושלים הבנויה ובליל הסדר אני מסוגל להגיד את המילים האלה מתוך תפילה עמוקה בלב, שגם אני אוכל לתרום את חלקי בבנייתה של ירושלים זו, שהלוואי ותיבנה במהרה".
(יוסף ביגון)