חובה להכיר: הפרעה טורדנית כפייתית אצל מתבגרים

דמיינו לעצמכם, אתם נמצאים בתוך מסדרון ארוך, ארוך שלא רואים את סופו. המסדרון מלא מהרצפה עד התקרה בארונות ענק ובתוכם אלפי תאים קטנים. על כל תא מודבק שלט וכתוב עליו: משימה, תאריך, זמן ומקום. אתם רואים בבת אחת את כל התאים ומוצפים באלפי פרטי משימות בבת אחת. בשביל להתמודד בהצלחה עם כל משימה אתם צריכים לארגן את המחשבות, לתזמן אותם ולתת לכל משימה את הזמן והמקום שלה ולהמשיך למשימה הבאה מבלי להילחץ..

חדשות כיפה חיים שטרית 18/10/18 09:55 ט בחשון התשעט

חובה להכיר: הפרעה טורדנית כפייתית אצל מתבגרים
צילום: shutterstock

זוהי טעימה קטנטנה ממה שחווה ילד, מתבגר, מבוגר שיש לו "הפרעה טורדנית כפייתית" המוכרת בראשי התיבות באנגלית- OCD. (לא כל כך אוהב את המילה "הפרעה" אבל כך היא מסווגת). 
כל התארגנות, אירוע, פעילות יומיומית, מטלה וכדו' נחווה אצל הילד כמשימה קשה הטורדת את מנוחתו ללא הרף. אם הוא מתקשה לעיתים לסיים משימות, נוטה לדחות משימות ומקבל בכעס משימה חדשה זה לא בגלל שהוא מרדן, עקשן או חוצפן אלא כי יש לו קושי אמיתי המצריך עזרה ותמיכה ע"מ שיוכל להתמודד בהצלחה וברוגע עם המשימות של שגרת החיים אשר לכל אחד מאתנו אולי הם פשוטות, שגרתיות ואוטומטיות.
ההפרעה הינה בעלת מאפיינים רבים אך בבסיסה מתחילה מתוך חרדה בתחומים שונים אשר גורמת לטורדנות מחשבתית בלתי פוסקת על אותם חרדות וחששות (אובססיה) ומאופיינת לרוב בביצוע פעולות חזרתיות/ טקסיות (קומפולסיבית) שנועדו להרגיע ולהשקיט את החרדה, למשל: שטיפת ידיים שוב ושוב בגלל חרדה מהידבקות ממחלות, בדיקה חוזרת שלא שכחו חפץ מסוים, בדיקה של נעילת הדלת בלי סוף בגלל חשש מפריצה לבית וכדו'.
הפעולות הנ"ל מעסיקות את האדם יותר משעה ביום, או גורמות ללחץ ניכר או נזק משמעותי. לרוב לאחר זמן האדם מזהה שהאובססיות או ההתנהגויות הכפייתיות הן מוגזמות ובלתי הגיוניות. חשוב לציין שלא כל פעולה חזרתית או מחשבה טורדנית תוגדר כהפרעה ויש לבחון את הדברים עם מומחים בתחום.
הפעולות החזרתיות נובעות מתוך צורך עמוק להשתיק את החרדה ולהביא לסיומה אך בפועל פעולות אלו מרגיעות רק לרגע קצר וגורמות לסבל, שחיקה, מאמץ והתעייפות פיזית ונפשית.
השכיחות של ההפרעה עומדת על בין 1-2 אחוזים מן האוכלוסייה, כאשר קיימים שני זמנים עיקריים להתפרצות ההפרעה: הראשון, בילדים בתקופת טרום-ההתבגרות (12-14) והשני, בגיל הבגרות המוקדמת.
ישנם טיפולים שונים ומגוונים המוצעים לטיפול בהפרעה. הטיפול העיקרי המומלץ לרוב הוא שילוב בין טיפול תרופתי (בד"כ ממשפחת נוגדי דיכאון) לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), לעיתים ניתן לטפל בבעיה גם ללא נטילת תרופות.
פעמים רבות להפרעה מלווים קשיים נוספים: חרדות, בעיות קשב וריכוז, דימוי עצמי נמוך, פרפקציוניזם, לחץ (סטרס), דיכאון ועוד. ישנם סיבות רבות להתפתחות ההפרעה והיא תלויה בגורמים ומשתנים רבים: נוירולוגיים, תורשתיים, סביבתיים, אישיותיים ועוד. 
ע"י התבוננות בהתמודדות של הילד עם משימות, התארגנויות ומעבר בין פעילויות וערנות למצבו הנפשי והרגשי במצבי לחץ, כישלון וכדו' ניתן לשים לב לנורות אדומות ולשקול את לקיחת הילד לאבחון מקצועי על מנת לבדוק את היתכנות ההפרעה מוקדם ככל שאפשר ולעזור לו להתמודד איתה בהצלחה ולהתגבר עליה.   
הסקירה הזו הינה על קצה המזלג על מנת להעלות את המודעות ואינה מחליפה חוות דעת מקצועית בתחום.

 

לטורים קודמים, היכנסו!

חיים שטרית, מורה לחינוך מיוחד, מפענח ציורי ילדים ומדריך הורים בשיטת מיכל וימר