ענהאל שמואלי משתפת על החוויה הקשה שעברה: "כל הגוף שלי קפא"

אושיית הרשת הסרוגה שיתפה את קהל העוקבים ברשת החברתית על התקף החרדה שחוותה בזמן בדיקת ה-MRI שעברה ועל המחשבות שעלו לה לאחר מכן: "לא משנה מה חשבתי, דיברתי לעצמי או דמיינתי, הגוף שלי לא הצליח להיכנס אל תוך המערה. הייתי תקועה"

חדשות כיפה חדשות כיפה 21/09/22 11:52 כה באלול התשפב

ענהאל שמואלי משתפת על החוויה הקשה שעברה: "כל הגוף שלי קפא"
ענהאל שמואלי , צילום: ללא

מדריכת הזוגיות וכוכבת הרשת ענהאל שמואלי נוהגת לשתף לא פעם ברגעים אישיים מחייה, ומנצלת את הבמה כדי להעביר עוד שיעור חשוב בחיים. כך הפעם, בסטורי שהעלתה לחשבון האינסטגרם שלה, סיפרה לעשרות אלפי העוקבות ברשת על התקף החרדה שעברה בעקבות בדיקת MRI שהיא הייתה צריכה לעשות. 

בתחילת דבריה, שיתפה ענהאל על הבדיקה שעברה. "אתמול חוויתי לראשונה התקף חרדה. נכנסתי ל-MRI, ראיתי את 'המערה', כל הגוף שלי קפא. אמרתי להם שאני מבטלת. הייתי חלשה ובצום ולפני הבדיקה ביקשתי לשים מוזיקה או פודקאסט או משהו אך לא הסכימו".

"הבדיקה עלתה הרבה כסף, גם אחרי ביטוח פרטי, כי מדובר בצילום לשלושה מקומות בגוף. עמוד השדרה, אגן ורגליים. לא משנה מה חשבתי או דיברתי לעצמי או דמיינתי, לא הצליח להניע את הגוף שלי להיכנס אל תוך המערה. הייתי תקועה. תקועה במקום".

איך אני אשכב בלי תזוזה עם רעשים שמפוצצים לך את הראש 60 דקות?

"בעשרה הימים האחרונים אני חיה לצד כאב. אמרתי לעצמי: ענהאל, מי שלא רוצה לעזור לעצמו לא יעזרו לו. אז חשבתי כמו בחיים שאני לא מסוגלת להיכנס לבפנים, כי איך אני אשכב בלי תזוזה עם רעשים שמפוצצים לך את הראש 60 דקות? שלחשוב על כל הזמן והדרך מלחיצה אותם. שאלתי אותם וכאן יאמר לזכותם שקלטו את המצוקה שלי. כמה דקות זה אזור אחד והאם היא יכולה להיכנס כל כמה דקות להגיד לי שסיימתי והאם אני יכולה לצאת בכל רגע נתון. אמרה שתיכנס כל כמה דקות ושאין בעיה".

"נכנסתי כשאני אומרת לעצמי בראש: 'ענהאל את שם רק 5 דקות וחמש דקות אין לך בעיה לא לזוז נכון. אז יאלה'. וכך היה, נשכבתי לחמש דקות, עוד חמש דקות ועוד חמש דקות ועוד ועוד וזהו, סיימתי. 70 דקות בפנים (כי היו עצירות)".

הדרך שלי בעולם היא בלי קיצורי דרך

לאחר שעברה את הבדיקה, שיתפה ענהאל את המחשבות שצצו לה לאחר שחוותה את ההתקף. "בחיים המטרה הסופית יכולה לשתק, לפעמים יש לנו תשובות לפחדים ולפעמים לא. כשאין תשובות שעוזרות לך וכששום הסבר רציונאלי לא עוזר לך. הדרך היחידה היא בעצם להפסיק לחשוב ולראות 'רק' מרחקים קטנים. צעד ועוד צעד ועוד צעד עד שבסוף את הפסגה כובשים".

"משהו שחשבתי עליו הרבה: הדרך שלי בעולם היא בלי קיצורי דרך, לפעמים אני רואה משהי שטסה על טורו בקריירה, עוברת כל פסגה. ואיפה אני? מקבלת ברקסים כל הזמן פעם בדמוי תאונת דרכים, פעם עם הילדים, כל פעם הפתעה חדשה. אפילו במרוץ למיליון, שהיינו רגע מהמיליון, זה אמנם משחק אבל זה סימבולי להמון רגעים בחיי. לראות את זה יכול מאוד להלחיץ, לשתק, ובעיקר לתת לך לדרוך במקום ולא להתרומם. אבל אם אני משווה את עצמי לעצמי? כמו הפסגות שכבשתי 'תרתי משמע', היא מדוייקת לי. אז נכון, הדרך ארוכה בהמון תחומים, אבל היא הדרך שלי ובסוף אחרי כל הניצחונות הקטנים שכבשתי בדרך, הסוף כבר יהיה חלק מהגוף".