המקור לחיוב כיסוי ראש אצל נשים

שלום וברכה,
החיוב לכיסוי ראש לאשה הוא מדאורייתא ונלמד מן התורה מפרשת אישה סוטה בה נאמר על אותה אישה שסטתה: "ופרע את ראש האישה" (במדבר ה', י"ח). כלומר הכהן פורע את שערה של האישה בעמדה לפני הציבור בבית המקדש. רש"י מביא כאן את דברי חז"ל שלמדו מכאן - על בנות ישראל שמכסות את ראשן" (שם), והדגישו מפרשי רש"י - שכוונת הפריעה היא גילוי השיער בציבור (וזהו גנאי וביזוי לה ).
ובעקבות זה נפסק להלכה שאישה נשואה חייבת לכסות את ראשה מדין תורה. (רמב"ם הלכ' איסורי ביאה פמ"ו הי"ז, בשו"ע במקומות שונים- או"ה סי' ע"ה סע' ב', אה"ע סי' כ"א סע' ב', שם סי' קט"ו סע' ד' ובמקומות נוספים. וכן המשנה ברורה סע' ע"ה סק' י'.)
מתוך האחרונים שפסקו על חיוב אישה נשואה בכיסוי ראש- אגרות משה – או"ח סי' מ"ב ועוד. חז"ל גם הם מוסיפים על האיסור במסכת ברכות כ"ב, א': "שער באשה ערוה" וכן בגמרא בכתובות ע"ב, א' – "אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש".
(מקורות אלו עוסקים באופן כללי בבנות ישראל, גם רווקות, אבל בימינו פסקו רוב הפוסקים שהאיסור הוא רק על אישה נשואה, ובזה אין מי שמקל !).
למעונינים להבין יותר את טעם הדבר מומלץ לעיין במאמרו של הרב אלימלך בר שאול - "נזר הצניעות", המופיע בספר 'אל המקורות' א' עמ' 249 (מתוך ספרו מערכי לב).

בברכה
חברים מקשיבים