בבוקר הנני יוצא לעבודה ובכדי להגיע בזמן, אני יוצא מיד אחר התפילה. כיוון שיש עומס תנועה גדול בשעות הבוקר, הנני אוכל תוך כדי נהיגה[1]. האם מותר לי גם לברך תוך כדי נהיגה. וראיתי דכתבתם בשו"ת אבני דרך (ח, סג) בעניין תפילה ברכב, אוטובוס ורכבת. אולם מה הדין בברכת המזון.
הגמרא במסכת ברכות (ל, א) אומרת: "היה רוכב על החמור, והגיע זמן תפילה, אם יש לו מי שיאחז את חמורו, ירד למטה ויתפלל, ואם לאו ישב במקומו ויתפלל. רבי אומר: בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל, לפי שאין דעתו מיושבת עליו", וביאר רש"י דזה מפני "שקשה עליו עיכוב הדרך". ומצינו דהשולחן ערוך (צד, ד) נקט כדברי רבי ד"מתפלל דרך הילוכו".
מטעם זה שקשה עליו עיכוב הדרך, התירו גם להולך ברגליו להתפלל תוך כדי הילוך, כמבואר בתוספות (ברכות ל ד"ה 'הלכה'), ברא"ש (ד, יט) והמרדכי (צז). וע"ע ברבינו ירוחם (נתיב ג ח"ד) דהתיר להתפלל בהליכה כיון שאין דעתו מיושבת עליו כיוון שמאחר לדרכו, אלא דהוסיף כי הכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו וישוב דעתו. אציין כי י"א דזהו רק במקום סכנה. אולם כבר כתבנו דלכה נקט מרן כדעת רבי.
אף שבכרך ט של שו"ת אבני דרך, הבאנו בסימן קע, בעניין פיג'מה בברכת המזון. ושם ביארנו דקיים הבדל בין תפילה לברכת המזון. זהו למימר דבתפילה אנו מחמירים טפי. ולכן אם בתפילה יכול לאומרה תוך כדי הליכתו, כ"ש בברכת המזון.
אולם יש לסייג זאת ולומר דכל זה מיירי כשהעצירה בצידי הדרך, והעיכוב מפריעים לו, דהרי לכתחילה עליו לעצור (עיין רמב"ם הל' תפילה ה, ב), שכן מובא בסעיף זה בשולחן ערוך: "היה רוכב על החמור, אין צריך לירד ולהתפלל, אפילו אם יש לו מי שתופס חמורו, אלא מתפלל דרך הילוכו. וכן אם היה בספינה או ע"ג קרון, אם יוכל לעמוד, עומד. ואם לאו, יושב במקומו ומתפלל. או אם היה הולך ברגליו, מתפלל דרך הילוכו אף אם אין פניו כנגד ירושלים, אפילו שלא במקום סכנה, כי אם יעמוד ויתפלל יקשה בעיניו איחור דרכו ויטרד לבו ולא יוכל לכוין והכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו ויישוב דעתו".
אכן מצינו במפורש להתיר זאת לגבי ברכת המזון, ואלו דברי השולחן ערוך (קפג, יא): "אם היה מהלך בדרך ואוכל, א"צ לישב ולברך לפי שאין דעתו מיושבת עליו". והוסיף המשנה ברורה (סקל"ו): "עליו אם ישב מפני שיקשה בעיניו איחור דרכו ולא יוכל לכוין יפה אלא מהלך ומברך. כתב הח"א דכל זה דוקא כשאכילתו היה דרך הליכה כמו שכתב המחבר שמהלך בדרך ואוכל אבל אם אכילתו היה בישיבה צריך לברך ג"כ בישיבה".
יש לעיין, האם לאור זאת נתיר לברך תוך כדי נהיגתו, או נימא דכיוון דבברכת המזון צריך להיות מרוכז (אינו דומה הריכוז בהליכה לריכוז בנהיגה. דבנהיגה עליו להיות מרוכז יותר), לפיכך יחמירו בנהיגה.[2] פשיטא דבמקום שיכול להמתין בצד הדרך ולברך (ואין העמידה בצד הדרך מסוכנת, וכן אין העיכוב יגרום לו טרדה בברכה), יעצור בצד הדרך ויברך. ונראה לי דבמקום שעיכוב הדרך ימנע ממנו את הריכוז כמו שהבאנו לעיל, כגון שאם יעצור בצד יאחר לעבודתו או דעיכוב זה יגרום לו לחץ לאחר מכן בנהיגה, יברך בעת נסיעתו (ואם לא יעבור זמן עיכול, ויהיה לו זמן לברך בעת שיגיע למקום עבודתו, יברך שם ברכבו). אולם כל זה הוא דווקא בכביש מישורי, אשר איננו דורש ריכוז רב, שכן בכביש מתפתל וכדו' נצרך ריכוז רב.
לפי זה מה שכתב במעין אומר (א, ט, כז) דהגר"ע יוסף החמיר בברכת המזון בנהיגה משום סכנת נפשות, וכן הגר"ד ליאור (הובא בספר שו"ת השם רועי עמוד 168) כיוון דהנהיגה דורשת ריכוז, עליו לעצור ביד. נראה לי דזהו דווקא בכביש שאיננו מישורי (דכן בכבישים בין עירוניים ישנם כבישים חדשים מצויינים עם מספר נתיבים, המצריכים פחות ריכוז), וכן ראיתי דהעלה וחילק הגר"ש אליהו (שו"ת השם רועי עמוד 169).[3] וע"ע בשו"ת אבני ישפה (ד, כח).
ויודע אנכי כי בספר פסקי תשובות (קפג אות כ) התיר בשופי לברך תוך כדי נסיעה בלי לחלק בין המציאויות, וזו לשונו: "נלמד להתיר לברך ברכות הנהנין וההודאה והשבח לנהג בשעה שנוסע בדרך, ואין צריך מדינא לעצור את רכבו" והוסיף (בהערה 83): "אין זה אלא 'היתר' משום שיקשה בעינו איחור דרכו ולא יוכל לכוין יפה אם יצטרך לעמוד... ובודאי יש מן ההידור אם יעמוד מדרכו ויברך, ובפרט בנהג רכב בזמננו שהדבר דורש תשומת לב". וכעין זה כתב לי הגר"א נבנצל "אם יכול, יעצור לכמה דקות".
אולם נראה לי כי בכביש הדורש ריכוז רב, אין להקל בזה. שכן בקושי התירו משום עיכוב הדרך שלא יהא מרוכז בברכתו, את הברכה בהליכה ובנסיעה. דהרי לכתחילה אסור לעשות מלאכה בשעה שמברך (שולחן-ערוך קצא, ג) "ואפילו תשמיש קל אסור לעשות". והעיר המשנה ברורה (קצא, סק"ה) דזה: "מפני שנראה כמברך בדרך עראי ומקרה, ואפילו תשמיש קל אסור לעשות, ואצ"ל שלא יעסוק בדבר שצריך לשום לבו אליו" (וכ"כ בשולחן ערוך הרב קפג, יד).
העולה לדינא: לכתחילה אין ראוי לנהג לברך ברכת המזון תוך כדי נהיגתו. אולם, כאשר ממהר הוא למקום עבודתו וכדו' והעצירה בצד הדרך תגרום לו טרדה בברכתו, הרי יכול להוא לברך תוך כדי נסיעתו, ובתנאי שאינו צריך ריכוז רב בדרך (ככביש מפותל וכדו').
הכותב הוא מחבר שו"ת אבני דרך
[1] בשו"ת יד אליהו (יז אות ה) כתב דלא אמרינן לגבי רכב רוכב כמהלך, ויכול לברך ברכבו, וע"ע בהגהות איש מצליח על השו"ע, ובספר ברכת שמואל (הלכות ברכות עמוד פז). ועיין בשו"ע (קעח, ד) דהולכי דרכים אוכלים דרך הילוכם, ומברכים במקום סיום אכילתם. ועיין בזה בשו"ת בצל החכמה (ו, עב-ג). וציין שם שקרקעית המכונית נחשבת מקומו הראשון ולא הקרקע שהמכונית עמדה עליו (וקרקעית המכונית נמצאת עמו כל הזמן).
[2] לעניין קריאת שמע מצינו דכתב המשנה ברורה (סג, סק"י) דיש מחלוקת: "וברוכב על הבהמה יש דיעות בין האחרונים ונכון להחמיר" (עיין בט"ז, בפרמ"ג ובחיי-אדם).
[3] קריאה מתוך סידור היא רק לכתחילה (משנה ברורה קפד, סק"א). ויש המברכים תמיד בעצימת עיניים כמובא בבן איש חי. אולם בדיעבד יכול לברך עם עיניים פקוחות שלא מתוך סידור.