עשרה בטבת הוא אחד מארבעת צומות החורבן שקבעו חז"ל בעקבות חורבן בית ראשון. ביום זה החל נבוכדנצר מלך בבל את המצור על ירושלים, מצור זה עתיד להימשך כשנה וחצי בסופה, ב-ט' באב, נחרב הבית. במהלך תקופה זו התדרדר המצב בעיר באיטיות אך בעקביות עד להיווצרותה של הקטסטרופה הטוטאלית שמתוארת במגילת איכה. סיפור המצור מתואר במספר מקבילות בתנ"ך, הבסיסית שבהן במלכים ב, כה, א:
"וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב: וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ: בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ:"
מאוחר יותר חיברו חז"ל לעשרה בטבת שני אירועים נוספים שהתרחשו בסמוך לו: מותו של עזרא הסופר- מי שקומם את הריסות ממלכת יהודה אחרי שבעים שנות גלות והביא לבניית בית שני. וכן תרגום התורה ליוונית בימי מלכות יוון.
הרבנות הראשית לישראל קבעה את יום עשרה בטבת גם כיום הקדיש הכללי- יום זיכרון ליהודים שנרצחו על-ידי הנאצים ותאריך מותם לא ידוע.
עשרה בטבת הוא יום צום המתחיל מן הזריחה ונמשך עד לשקיעה. מיקומו בעונת החורף בה הימים קצרים יותר הופך אותו לצום הקצר בשנה.
המסר של עשרה בטבת הוא מסר מורכב למדי והוא קשור במסרים הכוללים של צומות החורבן שהרעיון הכללי המנחה אותם הוא "מפני חטאינו גלינו מארצנו". יום צום זה נועד לעורר את הציבור לתשובה ולהזכיר את עובדת חורבנו של הבית שעומדת בעינה.
העצירה על נקודת הזמן הזו, בראשית המצור, מעניינת במיוחד מאחר ובמציאות של ממלכת יהודה לא הייתה ברורה די הצורך המשמעות של עשרה בטבת. הנקודה בה הכל התחיל הייתה נקודה בה עדין לא היה ברור איך הכל ייגמר. נראה כי הבחירה של חז"ל לציין את נקודת ההתחלה נועדה גם לרמז על אופציית התשובה שתמיד ניתנת למימוש, אך לא מומשה במקרה זה למרות התראותיהם של הנביאים ובראשם ירמיהו.
החיבור בין תחילת החורבן הלאומי של בית המקדש, לבין החורבן הלאומי הגדול של דורנו- השואה, הוא יותר ממתבקש. במידה רבה ניתן לומר כי הדרך שהחלה בעשרה בטבת הגיעה אל קיצה הטראגי בשואה הנוראית של יהודי אירופה ובחורבן ממנו העם היהודי לא התאושש עד היום.
ביום עשרה בטבת שנת תש"ל השלימה עיריית ירושלים את שיפוצה של חומת העיר העתיקה לאחר שנים של הזנחה תחת הכיבוש הירדני ולאחר שנפגעה במהלך קרבות מלחמת ששת-הימים. נקודה מינורית שאולי יש בה לסמל רעיון גדול: התקווה שיום זה, כמו שאר צומות החורבן, יהפוך מיום אבל ליום טוב.
rss