סגור

עשרה בטבת: כיצד זוכרים את המתים?

לכבוד עשרה בטבת, הרב רוקח מתווה את הדרך האידאלית לזיכרון המתים שבינינו, וזאת על ידי השוואה אל דרך הזיכרון הנהוגה אצל אומות העולם

הרב רוני רוקח
י בטבת התשפ
,
07 בינואר, 2020 9:55
הרב רוני רוקח בפולין

הרב רוני רוקח בפוליןצילום: דו"צ

צום עשרה בטבת נועד כדי לתת לכל אלו יום אחד, אשר נזכור, נדבר, ובעיקר נאמר קדיש לעילוי נשמתם. את מה נזכור ואיך?

הגמרא במסכת תענית (ה:) כותבת על הפסוק המתחיל את פרשת "ויחי"- "ויחי יעקב": "הכי אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת. אמר ליה: וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטייא וקברו קברייא?(הרי ספדו אותו,חנטו אותו וקברו אותו?! אז איך נאמר שלא מת?) אמר ליה: מקרא אני דורש, שנאמר 'ואתה אל תירא עבדי יעקב נאום ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים', מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים - אף הוא בחיים". חייו ומותו של יעקב אבינו, או ליתר דיוק חייו לאחר המוות, מתחברים עם יום עשרה בטבת. 

אנו רגילים להביט על השואה, ובצדק, כאסון שבו נטבחו שישה מיליון יהודים. אולם השואה עשתה דבר נוסף – השואה החריבה חלקים גדולים מעולם התורה של העם היהודי, ויתרה מזאת, יצרה משברים אמוניים ונפשיים שאנחנו מתמודדים איתם עד היום. איך ממלאים את החלל שנפער בחיים של עם ישראל? איך זוכרים את המתים?

בתרבות היוונית, הדרך לזכור דמויות הייתה באמצעות פסלים. תרבות חומרנית מכירה רק בכאן ובעכשיו, וזיכרון כזה הוא לפעמים ניסיון נואש לשחזר את העבר, רצון להקפיא את הרגע שאליו אנחנו מתגעגעים ולהתרפק עליו. זו מן הסתם הסיבה שימי הזיכרון תופסים משנה לשנה כיוון חווייתי יותר. אם הנחת המוצא היא שהקשר המקסימלי שיש לנו כעת עם הנפטר הוא זיכרון רחוק, הרי ככל שנמחיש אותו יותר באמצעות תמונה או אנדרטה, ככל שנפיק יותר סרטים שיש בהם מוזיקה מרגשת – כך נוכל להעמיק יותר את הזיכרון.

 ואז, כאשר סיבת המוות מתערפלת, הופך יום הזיכרון ליום של עצב לשם עצב, משהו בסגנון של "הנצח הוא רק אפר ואבק". כאב בלי מטרה. יום של דיכאון.

"הזיכרון לא נועד לעצבות אלא למהות". בהיותי רב משלחת במסע עדים במדים השתתפתי בשיח עם עד המשלחת, סא"ל במיל' טיבי רם. כאשר נשאל שאלות על פרטי השואה ומקומות ענה בתקיפות חינוכית "מה זה משנה איפה זה היה?! ומתי עלינו על הרכבת? תסתכל על מה שיש עכשיו! על מה עברנו!"  ביהדות, הזיכרון איננו דף ישן באלבום תמונות שנמצא שם בשביל "העניין ההסטורי", אלא זיכרון לשם פעולה עכשווית - לשם המהות להווה ולעתיד.

הזיכרון החווייתי והפרטי הוא שער למשהו גדול הרבה יותר - ליכולת שלנו למלא את החלל שהותיר המת בחיים חדשים. ביהדות, בניגוד לתרבות האלילית או היוונית, אין פסלים ואין אנדרטאות אלא יש נשמה. כאשר אנחנו מתחברים לחיים שהותירה אותה נשמה בעולם – אנחנו זוכרים אותה באמת.

בפרשה שלנו, כאמור, דורשים חכמים על הפסוק "ויחי יעקב" כי "יעקב אבינו לא מת", כי "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים". כאשר אנו מצטרפים למפעלים החיוביים שהאדם זרע בעולם, מתרחשת תחיית מתים קטנה. כאשר אנו לומדים את תורתו של רש"י, רש"י חי בינינו מחדש, שפתותיו דובבות בקבר. כאשר אנו בוחרים להיות אנשים טובים יותר לאור דמותם של הסבתא או הסבא ז"ל, נשמתם מלווה אותנו בכל רגע ורגע. כאשר אנחנו מתחברים לאידאל שלמענו נהרג החלל אנחנו מתחברים להנצחה האמיתית, אנחנו מתחברים לנצח. 

בעת שבה אנחנו מתייחדים עם חללי השואה, אנחנו לא מתמלאים רק בכאב ובייאוש על רוע ליבו של האדם שהתגלה באותה תקופה במלוא כיעורו, אלא גם מתחברים לאידאל הגדול שהשואה חידדה וביררה – נצח ישראל. ההפנמה שעם ישראל שורד למרות הכול, ויתרה מזאת, גם הולך ומחדש את חייו ביתר שאת.

השואה הבהירה לכולנו שאין חיים לעם ישראל מחוץ לארץ ישראל, והתחייה של האומה המתבטאת ביום העצמאות היא הדבר הטבעי והמתבקש ביותר מזיכרון השואה. ככל שנתמלא בשמחה ובהכרת הטוב על שיבת עם ישראל לארצו, כך גם נזכור יותר טוב את השואה. הזיכרון מעצים את התקווה והתקווה מעצימה את הזיכרון.

הזיכרון לא נועד לעצבות אלא למהות -יעקב אבינו לעולם לא מת. "הנצח הוא לא רק אפר ואבק, הנצח הוא ירושלים!" (הרב חגי לונדין)

הכותב הוא הרב רוני רוקח, רב חיל אוויר רמת דוד.

07.01.2020

1. הנקודה הרעיונית הבסיסית חסרה ותעוייה (משה אהרון עו"ד)

בס"ד.
השואה איננה מהנביאים והיא איננה עוד פיסת היסטוריה -.
השואה היא מהתורה והיא לב ליבו של נאומו האחרון של משה והיא הנבואה המרכזית בכל מורשתינו שבגינה אף זכה משה לתואר אבי הנביאים. הנבואה שבפרשת וילך לאמור : ואני ידעתי כי אחרי מותי השחת תשחיתון וקראת אתכם הרעה באחרית הימים.
הרעה של אחרית הימים היא היא השואה הנוראה.
בעבורה ובעבור התקומה שבעקבותיה גם נכתבה שירת האזינו.
הנה כי כן אי אפשר להבין ולפענח את התקומה ללא הפנמה תיאולוגית אופטימלית של השואה.
לא פלא שאנו מקרטעים עתה וחיים באוירה של בוקה ומבולקה
לא פלא שהציונות הדתית היותר שפויה לכאורה ירדה לאשפתות
המודל של זכר יצאת מצרים לא בא אלא כמודל ודוגמית היסטורית
לזכרון הגדול של השואה והתקומה שבעיקבותיה. כן כן .
זאת ועוד השואה הייתה צריכה להיכתב כחומש שישי והתקומה עם הגאולה השלמה כחומש שביעי.
אני יודע שרבים מכם זעים עתה בחוסר נוחות .
ואולי "מרחמים" על הכותב לו יהי .
הזמן כבר ינגן את תווי האמת ואולי תזכרו אם תזכו גם באלה הדברים
הנה כי כן אם בכלל תשעה באב היה צריך כל כולו להיות יום השואה והתקומה . יום של עצב ושמחה מהולים חציו צום ותענית על השואה וחציו כמבוא לחג העצמאות בחגיגת התקומה כעולה משירת האזינו
וכך הלאה .....................................................

דווח על תגובה לא ראויה
07.01.2020

2. צום עשרה בטבת נועד כדי לתת לכל אלו יום אחד, אשר נזכור, נדבר, ובעיקר נאמר קדיש לעילוי נשמתם? (אורי)

צום עשרה בטבת קדום בהרבה לתוספת של יום הקדיש הכללי ש"הלבישו" עליו. התוספת הזו טובה וראויה, אבל הצום לא נועד לזה, אלא לזיכרון המצור על ירושלים וחזרה בתשובה, ולאחר מכן ניתן גם להוסיף את הקדיש הכללי.

דווח על תגובה לא ראויה
07.01.2020

3. מהבלוג...... (משה אהרון עו"ד)


מתוך הבלוג : כי זה כל האדם 2 [תפוז אנשים]
"וילך משה..." הלך אל כל דורות ישראל שבעתיד - לגלות להם הנבואה על שואה ותקומה
03/10/2019 11:19:05
בס"ד.

"וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל"



וכי לאן הלך ?

לדבר בדבריו האחרונים בבחינת נבואה וצוואה.

אלא שתחילה הלך אל כל איש ואיש בישראל

להיפרד ממנו אישית והלשיח עימו בדברי עידוד.



וכן החל לילך במסעו הארוך אל כל דורות ישראל שבעתיד

להחוויר להם את עיקר נבואתו כאבי הנביאים

וכגולת הכותרת לכל שליחותו .

לגלות להם את העתיד של אחרית הימים :

בבחינת : "שואה ותקומה".

שואה [וקראת אתכם הרעה באחרית הימים] שנאמר :

כח הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת-כָּל-זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם, וְשֹׁטְרֵיכֶם; וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם, אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְאָעִידָה בָּם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ.

כט כִּי יָדַעְתִּי, אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי-הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם; וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים--כִּי-תַעֲשׂוּ אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם.

ל וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, בְּאָזְנֵי כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל, אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה, הַזֹּאת--עַד, תֻּמָּם.

"השירה הזאת" - שירת האזינו

[עד תומם" - שבתומם מצויה הנחמה - התקומה שבסוף שירת האזינו]

שירת האזינו :

שרובה נסובה על השואה ורק בסופה כמצוטט להלן מתייחסת לתקומה



ותקומה שנאמר [כאמור בסוף שירת האזינו] :



רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא, {ר}
וְאֵין אֱלֹהִים, עִמָּדִי: {ס} אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, {ר}
מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, {ס} וְאֵין מִיָּדִי, מַצִּיל. {ר}
מ כִּי-אֶשָּׂא אֶל-שָׁמַיִם, יָדִי; {ס} וְאָמַרְתִּי, חַי אָנֹכִי לְעֹלָם. {ר}
מא אִם-שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי, {ס} וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי; {ר}

אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם

אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר

מדם חלל ושביה

מראש פרעות אויב.

הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום

ונקם ישיב לצריו

וכפר אדמתו עמו"



הנה כי כן, עתה כמדומה ברור

מדוע מכונה משה גם אבי הנביאים.

משום שגולת הכותרת של כל שליחותו הייתה :

גם הנבואה טרם הסתלקותו

נבואה על קרות "השואה באחרית הימים"

וכן על "התקומה" שתבוא

בעקבותיה

דווח על תגובה לא ראויה
07.01.2020

4. כנסו.......... (דוד שפיגל)

בס"ד
מאמר "צום העשירי"

מבואר בו מדברי חז"ל במה שונה צום "עשרה בטבת" משאר הצומות, ושהמצב שלנו דומה למצב כמו שהיה לפני חורבן הבית ל"ע, ומה התיקון שאנחנו לכאורה צריכים ויכולים לעשות כדי לקרב את הגאולה שלמה בב"א.

היום זה יום המר של "צום עשרה בטבת" ומובא באבודרהם (הטור והבית יוסף מביאים אותו) שאם עשירי בטבת היה חל בשבת היו צריכים לצום אפילו בשבת מפני שכתוב בנביא (יחזקאל כ"ד ב') על עשרה בטבת עצם היום הזה כמו אצל יוה"כ (ויקרא כ"ג כ"ח) לכן היה זה דוחה שבת, ותמהו האחרונים (הבית יוסף ועוד) למה צום עשרה בטבת היה דוחה שבת? מה זה שונה משאר הצומות שאינם דוחים שבת?

והנה החתם סופר ז"ל מסביר כי בעשרה בטבת שצרו אז על החומה, זה היה נחשב להתחלה של החורבן, ואז דווקא היו צריכים ללחום בימים ההם על מצב הירוד של הרוחניות. זאת אומרת שהמלחמה שהיו צריכים לעשות זה שהיו חוזרים בתשובה שלמה, ואם היו מתגברים ומתעוררים לעשות תשובה היה בטל הגזירה של חורבן הבית, כי כל גזירה וקליפה צריכים לשבור אותה בתחילתה כי בתחילה הרי זה יותר קל לבטל את הגזירה.

ויש להוסיף על זה כמו שמצינו ג"כ אצל המבול שכתוב (בראשית ז' י"ב) ויהי הגשם על הארץ רש"י אומר שקודם כתוב ויהי גשם ואח"כ כתוב (שם ז' י"ז) ויהי המבול על הארץ זה בא לומר שמתחלה הורידן ברחמים זה בא בספק, דהיינו שאם יהיו מתעוררים מזה שכבר התחיל הגשם לבוא שכבר רואים את המבול מתחיל והיו חוזרים בתשובה אזי היו יכולים לבטל בקל את גזירת המבול והיה מתהפך לגשמי ברכה, אבל מכיון שלא חזרו בתשובה אזי נהיה מזה המבול, וזה היה אחר התראה של מאה ועשרים שנה שעדיין היה מקום לבטל את הגזירה כי ברגע שמתחיל הפורענות עדיין אפשר לבטלו, אבל מכיון שלא עשו תשובה זה נהיה גזירה בפועל. כך בדומה לזה יש לומר מה שאומר החתם סופר ז"ל סמכתי את זה לענין הזה של המבול. בקיצור החתם סופר אומר שאם היו מבטלים את זה כשהתחיל להופיע החרבן כשצרו על החומה שאז עדיין היה אפשר לבטל גזירת חורבן בית המקדש אז היה זה מתבטל, כי בתחלה אפשר לבטל הגזירה.

ומוסיף על זה החת"ס ז"ל שכל הצומות הם על העבר ולכן הם לא דוחים את השבת, אלא רק יש התעוררות לתשובה בלי צום, אבל בעשרה בטבת כל שנה דנים מחדש בשמים אם יהיה הגאו"ש בשנה זו, כי זה הזמן של עשרה בטבת שזה התחלת הפורענות והתכלית של הצום הרי זה לעשות תשובה, ואם נעשה תשובה בעשרה בטבת יכולים לשנות את הגזירה ולבטל את כל הקטרוג ושנפעל שיהיה השנה כבר הגאו"ש.

ובפרט היום שכבר אחרי שנת תש"ס מובא מהמקובלים (מהרמ"ק, חסד לאברהם מעין ב' נהר נ"ט) שכבר מתחיל הזמן של הגאולה בעתה, אזי בוודאי ובוודאי אפשר לומר שכל שנה שהגאולה שלימה לא מופיעה הרי זה דיחוי, זה לא שעדיין לא הגיע הזמן של הגאו"ש אלא הרי זה נדחה שוב רח"ל, אזי בוודאי יש על זה קטרוג גדול וגזירה נוראה כל שנה, לכן כדי לבטל את הגזירה בהווה על העתיד זה על כן צמים בשבת בעשרה בטבת כמבואר בהלכות תענית, וזה פשוט, לכן היו צמים בעשרה בטבת בשבת כך איתא מהחת"ס ז"ל.

והנה היה צדיק מלפני השואה שנהרג בשואה על קידוש השם שקראו לו ר' שמעון זליכווער הי"ד והוא כתב כך שמה דאיתא בחז"ל (יומא ט:) שבית המקדש הראשון נחרב מפני שהיה בו ע"ז, הוא אומר שזה היה התוצאה של העבירות בזמן ההוא, אבל היסוד שמזה התחילו כל הקלקולים זה לא היה ע"ז אלא שהתחלת הקלקול היה בעיקר על דבר אחד על שהיו מדמים עצמם לגוים ורצו להתחבר עם הגוים ועברו על המצוה שבתורה מה שכתוב (ויקרא כ' כ"ו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, ורש"י מביא זה מחז"ל (ילקוט שמעוני ויקרא כ' רמז תרכ"ו) שדרשו על זה שאם אתם מובדלים מהם אתם שלי, ואם לאו אין אתם שלי אלא אתם של נבוכדנאצר וחבריו, זאת אומרת שחז"ל גילו לנו בזה מה הסיבה שנמסרו לנבוכדנאצר הרי זה מפני שעברו על ואבדיל אתכם מן העמים, ומה שעבדו ע"ז הרי זה תוצאה כי מכיון שרצו להתחבר עם העמים לכן הגיעו לע"ז כי רצו לחקות את העמים רצו להיות דומים להם לכן התאוו גם לע"ז, כי מסתמא האמינו שזה מביא הצלחה וכדומה כמו שאיתא בנביא (ירמיה מ"ד) שהם רואים שזה מביא להם הצלחה, אבל למדו זה מן העמים, עכ"פ כך הוא אומר שהיסוד של התחלת החרבן זה בא בסיבת ובגרמת מה שהתחברו עם העמים.

היום אפשר לומר אותו הדבר: היסוד של הקלקול של הירידה של הדור, שיום אחרי יום מתחלקים (יורדים) לגמרי יותר ויותר, עד שמגיעים להשקפות כאלו שהם כבר השקפות של גוים ממש, שאין בהם שום מסורת של היהדות בכלל, ולצערינו זה התחיל מחמת ההתחברות עם הכופרים שהם כמו גוים, כי מחלל שבת בפרהסיא דינו כגוי (רמב"ם עירובין ב' ט"ז) וזה על ידי אלו העסקנים (חברי הכנסת המינים החרדים בא"י) הם המגשרים והם הגשרים שעל גבם נעשה הקשר של החרדים עם החפשים, לשמד ממש, לכן הם מציעים לחרדים כל המכללות וכל האקדמיה ושולחים לשם אברכים ללמוד שהכל שם לימודי שמד, זה התחלת השמד וזה סוף השמד.

כהיום כבר ידוע מכמה מקרים שאנשים חשובים ואברכים ת"ח שהלכו לשם כמה שהם ירדו, יש אחד שהיה מחבר ספרים יקרים וירד שם ונשתנה ונעשה מקולקל לגמרי אע"פ שבחיצוניות הוא נשאר בצורה שלו אבל בפנימיות ירד לגמרי לגמרי בפנימיות הוא כבר לא יהודי, זה ברור שיש הרבה הרבה שירדו נורא נוראות והתקררו, וגם הנערות, וגם נשים נשואות, וגם מה ששולחים ללמוד באקדמיה זה ברור ששם הם לומדים כפירה גמורה. ולצערינו החרדים הם האלו שמסיתים לחרדים ללכת לשם ואומרים להם לא להתייחס לזה לכל הדברי כפירה שלומדים שם. אמנם צריך לדעת שכתוב בפסוקים במשלי ומבואר במדרשי חז"ל ובראשונים ובהגר"א (על משלי) שאסור לשמוע מינות וכפירה אפילו שיודע שלא יתחשב עם זה ושלא יקבל את זה, ויותר מזה כתוב שאסור ללמוד אצל מין אפילו הדברים הטובים שבו ודברים אמיתיים גם זה אסור ללמוד ממנו ואסור לשמוע ממנו כי זה מטמא וזה מזיק לאדם (זה מה שכתוב ברבינו יונה ובהגר"א) עכ"פ זה היסוד של התחלת הקלקול בזמנינו.

והנה מה שבעשרה בטבת התחיל החרבן שהקיפו את החומה שזה היה תחלת הגזירה, והקב"ה האריך את הזמן שלש שנים וחצי (עד החרבן בפועל שהיה בת"ב) זה היה מגודל אהבתו יתברך אלינו שלא רצה ח"ו שיהיה חורבן, לכן הקב"ה חיכה שלש שנים ונתן לנו הזדמנות להתעורר מזה, ואפשר לומר שתחלת הגזירה היתה בצורה של מדה כנגד מדה שזה היה מרמז לעורר אותם מה שצריך לתקן. דהנה לפי מה שהזכרנו משמו של הרה"ק ר' שמעון מזעליכוב הי"ד שהתחלת החרבן היה ע"י שבטלו את ואבדיל אתכם מן העמים, זה היה הרמז לזה שצרו על החומה שיש פגם בחומה הרוחנית לכן צרו על החומה הגשמית להראות לנו שצריכים לתקן ולחזק את החומה הרוחנית שזה ההבדלה מן העמים וזה עשיית התשובה המבוקשת מהם שיחזקו את החומה שוב וזה מה שיהיה מבטל את הגזירה של חורבן הבית. כמו"כ כך אפשר לומר שגם היום צריכים לחזק את החומה הזאת של ההבדלה שזה התחלת הפורענות וזה התחלת הקלקול זה מה שאנחנו צריכים לתקן.

אבל לא רק זה צריכים לתקן, אלא היום בעוונותינו הרבים שאיחרנו (את ההתחלה של הקלקול וכבר אוחזים באמצע הקלקול) לכן ההשקפות היום כבר נגועות ופגועות, וכמעט אין אדם נקי מזה, כי סוף כל סוף מכיון שזה כבר נכנס לכל הצבור החרדי הרי זה משפיע על כל אחד ואחד (לרעה רח"ל).. דהנה יש כלל גדול ומקובל מצדיקים מגדולי הדורות, שכל קלקול שנמצא בעולם הרי זה פוגע בכל אחד ואחד כל מי שנמצא בעוה"ז, כשהאויר נהיה מקולקל וכבר נכנס הקלקול באויר הרי זה משפיע על כל אחד שנושם האויר, וזה המציאות שכתוב בשם הצדיקים.

לכן היום צריך כל אחד לבדוק את לבו אע"פ שלא מרגיש הירידה, מפני שמתרגלים לדבר והרגל נעשה טבע, ולכן כשאדם רואה קלקולים הרי זה משפיע עליו אפילו אם הוא לא מתייחס לזה כלל ולא מתחשב עם זה, והעצה לא להימשך אחרי הקלקול היא, רק אם הוא לוחם נגד הקלקול אז יכול להיות שלא יהיה משפיע עליו בס"ד, כדמצינו דוגמא לזה בגמרא פסחים י"א. לגבי חמץ שאם הוא מחזר עליו לשורפו וכי אכיל מיניה בתמיה בוודאי שלא יאכל ממנו, כמו"כ כך זה כאן אם האדם נלחם נגד הקלקול אזי יכול להיות שזה יהיה מגן עליו שהוא לא יתקלקל, אבל אם עובר עליו מבלי לשים לב לזה בלי להתלהב נגד זה ובלי ללחום נגד הקלקול בלי למחות נגד הקלקול בלי לצעוק נגד הקלקול, אזי הרי הוא בעצמו בסכנה ובוודאי נפגע קצת מהאויר ובע"כ הרי זה פוגע בו.

לכן צריכך לדעת כל אחד לחזק את כל ההשקפה שלו, ולדעת את ההתחלה מה גורם לכל זה שמשתלבים איתם וכל הענינים של ההתחברות איתם ולעשות איתם שותפות, וכתוב ברבינו יונה (שערי תשובה שער ג' אות קנ"א) בשם אבות דר' נתן שמי שמתחבר לרשע הרי הוא נעשה שותף בכל עוונותיו, ועוד כותב רבינו יונה (בשערי תשובה שער ג' אות קפ"ח) שאדם צריך למסור נפשו שלא להתחבר ולא להחניף ולא לכבד אותם. והיום עושים להיפך מזה מחניפים אותם ומביאים אותם בתוך הת"ת שלנו ומכבדים אותם ומלמדים את הילדים לכבד אותם, וזה הורס הכל וזה סילף את כל התורה כולה סילף את כל ההשקפה של האמונה וכל ההשקפה של היהדות, זה המצב שלנו שאנחנו צריכים לתקן את זה.

ובלי מסירות נפש אין מקום לתקן את זה, צריכים הרבה מסירות נפש כדי לתקן את זה, מה זה המסירות נפש? בינתיים לא מדברים על להיות נהרג, אלא רק לוותר על הכבוד לוותר על הנוחיות בין הסביבה שלו שלא מתאים לו להיות אוחז אחרת לא מתאים לו להגיב לא מתאים לו להרים קולו ולצעוק שזה נגד התורה, זה המסירות נפש הקטנה שמבוקש מאתנו קצת לסבול בזיונות כמו שכתוב בישעיה הנביא (נ"ט) וסר מרע משתולל שכך יהיה המצב שמי שיהיה סר מרע יהיה נחשב שוטה בעיני כולם, ולכן הודיעו לנו את זה הנביא וחז"ל (סנהדרין צ"ז.) ואמרו יראי חטא ימאסו בכדי שאנחנו נדע שצריכים לעמוד בזה, האדם צריך לרצות להיות מוכן לוותר על זה שיהיה לו קצת בזיונות קצת אי נעימות או אי נוחיות, זה המסירות נפש שמבוקש מאתנו לעמוד בזה שזה תיקון קל מאד שנותנים לנו, מפני שאנחנו דור חלש ואנחנו חלושי מזג לכן ניתן לנו תיקון קל כזה שזה נחשב מסירות נפש כבר בשבילנו כך אפשר לומר. עכ"פ אולי ואולי לכל הפחות נציל את עצמנו ואת צאצאנו ואת תלמידנו בזה, אבל אם אנחנו יכולים להציל את כל העולם כולו זה שאלה גדולה מאד.

והנה מה שאמרנו שכל המצב שהיה בזמן עשרה בטבת שצרו על החומה שלש שנים זה רמז שצריך לתקן את החומה הרוחנית זה ענין א', אמנם צריכים לדעת שיש עוד דבר שני והוא שזה היה רמז מן השמים שעומד להיות חרבן ואעפ"כ הקב"ה חיכה שלש שנים, וכתוב בחז"ל במדרשים (ילקוט שמעוני איכה זוטא פרשה א' רמז תתר"ט) שהבבליים חשבו ודימו שבזמן קצר ומועט יכבשו וילכדו את ירושלים והקב"ה היה מחזק את אנשי ירושלים עד השנה השלישית אולי יחזרו בתשובה, והיו לבנ"ישראל גבורים בירושלים עד אין חקר שהיו נלחמו עם הכשדיים והיו מפילים בהם חללים הרבה, והיה שם גבור אחד ושמו אביקא בן גבתרי כשהיו אנשי החיל הבבליים זורקים אבנים גדולות להפיל חומה, היה מקבלם בידו ומשליכן על בני החיל והורג הרבה מהבבליים, עד שהתחיל לקבל האבנים ברגלו והיה מחזירן לחיל כנראה שהיה נותן בעיטה ברגלו וזה נפל עליהם, בקלי קלות הרג המונים מהם, אבל מכיון שלא חזרו בתשובה ולא התעוררו וגרם העון שהקב"ה שלח רוח והפילתו מן החומה ונבקע ומת, באותה שעה נבקעה ירושלים ונכנסו הכשדיים כך התחיל החרבן.

המצב שלנו דומה מאד לזה ממש דומה בדומה שהנה המצב בכל העולם בכל המדינות שיש כעס ורוגז גדול נגד כלל ישראל יש שנאה איומה מהגוים נגד בנ"י יש אנטיזעמיטן (אנטישמיות) בכל העולם בכל המדינות, וגם אצל השלטונות יש פרסומת גדולה מאד נגד בנ"י נגד היהודים יש שנאה נוראה, ומכל הצדדים יש כל מיני קליפות של מחבלים, שזה נקרא שצרים עלינו הם מסובבים אותנו זה ממש דומה למצב של עשרה בטבת שצרו על החומה, זה סימן ורמז שהקב"ה מרחיב את הזמן ונותן אפשרות לחזור בתשובה ומחכה אולי אולי יכנע לבבם הערל אולי נחזור בתשובה. אבל אנשים לא מתעוררים מהמצב הזה אלא מתחזקים בזה ואומרים שהנה לא קורה כלום אתם רואים הקב"ה שומר עלינו הם נעשים ידידים כולם בטוחים שהקב"ה ישמור עליהם, ולא מתבוננים בזה וכי אתה עשית תשובה וכי עשית חשבון הנפש כמה אתה חוטא כל יום, איך אתה בטוח שהקב"ה יעזור לך??????

ועונים כך מפני שהאבא שבשמים הוא אב הרחמן הוא מרחם עלינו, ואנחנו לא שמים לב בכלל שכל יום הקב"ה יושב ומחכה מתי תעשה תשובה, אלא יושבים רגועים בצורה כזאת שלא איכפת להם על המצב ואומרים הרי רואים שלא קורה כלום, וצריך לזכור שגם אז בזמן החרבן היה שראו שלא קורה כלום בתוך השלש שנים ולכן לא עשו תשובה עד שהגיע החרבן ד' ישמור.

ועכ"פ זה הדבר ברור שאנחנו עכשיו לפני סכנה גדולה, אנחנו מאמינים בני מאמינים וכל יום אנחנו אומרים אחכה לו בכל יום שיבוא שיגיע המשיח, ואנחנו יודעים מהפסוקים ומחז"ל וכל אחד מאמין בזה שלפני הגאו"ש מוכרח להיות מלחמת גוג ומגוג, רק שלא יודעים אם זה יהיה זמן קצר או זמן הרבה לא ידוע, הגר"א אמר שיכול להיות או שלש שעות או שלש שבועות או שלש חדשים אבל זה מובא שזה לא יהיה זמן ארוך אלא זמן קצר, בנביא ישעיה בפירושים שם על הנביאים כתוב שזה יהיה זמן מועט הזמן של גוג ומגוג, אבל באותו הזמן יהיה חורבן נורא ואיום ששני שליש העולם יחרבו. אנחנו עומדים לפני הזמן הזה כי אנחנו מאמינים שהעולם עומד בסוף, בפרט שאנחנו רואים את הירידה הזאת הגדולה שבלתי אפשרי שהמשיח לא יגיע תיכף כי אם יקח עוד קצת זמן ח"ו מי יודע אם ישאר שם ישראל אם יזכר שם ישראל עוד בכלל, יכול להיות שיהיו יהודים עם חיצוניות אבל זה יכול להיות מצות אנשים מלומדה כמו מנהג אבותיהם בידיהם, כמו שאיתא בגמרא (חולין י"ג.) ובפוסקים (יו"ד קמ"ח) ח"ו להבדיל על הגוים שהיום אצלם זה רק מנהג אבותיהם בידיהם, כך יהיה ח"ו עוד כמה שנים אצל בנ"י אם ח"ו המשיח לא יגיע מהר, לכן זה בלתי שום ספק שהגאו"ש עומד אחר כותלנו אנחנו רואים את המצב של הסכנות שזה הכל רמזים לא פחות ממה שצרו הגוים על החומה ואולי אפילו רמזים עוד יותר גלוים מאשר שהיה בזמן הבית, ועם כל זה אנחנו לא מתרגשים, צריכים להתעורר מזה צריכים לדעת שזה המצב שלנו.

ולכן כל יום צריכים להתעורר אנחנו לא יודעים מתי הרוח תפיל את כל הכח של השמירה, ולא להשאר במצב שיש עכשיו שנעשים רגועים ומרגיעים את עצמנו זה הכל טוב, יש לנו חיילים, יש שומרים, והם מצילים, וכך מלמדים לילדים ומגדלים אותם בהשקפה מסולפת כזאת שהם השומרים עלינו וצריכים לכבד אותם ולהתפלל לשלומם ומרחמים עליהם, כל ההשקפה הזאת זה הכל כדי לקרב את העולם החרדי לגיוס שיהיו שלמים עם החפשיים והכופרים. אנחנו צריכים להתרחק מהם לדעת שאנחנו מובדלים מהם ואנחנו לא יכולים להסתכל עליהם ולא רוצים להסתכל עליהם כי אסור להסתכל בפנים של אדם רשע כדאיתא בגמרא (מגילה כ"ח.) אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע שנאמר (מלכים-ב' ג' י"ד) לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך.

ומסופר על המהרי"ל דיסקין ז"ל שפעם היה לו איזה משפט קשה שהיה בסכנת מות והיה לו עורך דין יהודי אבל חפשי והוא נסע ביחד ברכבת עם העורך דין הזה, ובדרך רצה להכין אותו מה שיענה במשפט ולכן הוא דיבר אתו, אבל התיישב עצמו מאחוריו שלא ישב פנים אל פנים אצלו אלא התיישב עם אחוריו אצלו, ואמר לו העורך דין אני רוצה לעזור לך לדבר אתך למה אתה לא יושב פנים אל פנים, ענה לו המהרי"ל מפני שאסור להסתכל בפנים של אדם רשע כך אמר לו, כך היה פעם כך היה המהרי"ל מפחד להסתכל בפנים שלו, ואפילו שהיה יכול לעשות ליישב לפנים עכ"פ והיה מוריד את העינים ולא היה מסתכל עליו, בכל זאת לא עשה כך מפני שהיה מפחד שלא יכשל, ואמר לו בפניו שאסור להסתכל עליך, נכון שאתה צריך לעזור לי ואני ישב אתך אבל לא פנים מול פנים. כך אנחנו צריכים לדעת שכך מחנכים את הילדים.

ואיתא בראשית חכמה בפרק חינוך הבנים (בסוף ראשית חכמה) ובעוד ספרים כתוב זה כשאדם עובר ברחוב עם בנו הילד, ועובר רשע צריך לומר לילד זה רשע ואסור ללמוד ממנו ולקלל אותו כך היו מחנכים את הילדים להתרחק מרשעים. והיום לצערינו מחנכים את הילדים לכבד את הרשע, לכבד את הכופר, ולתת לו לדרוש לילדים, ומכניסים אותו בבתי ספר בחדרים בא"י ובחו"ל, ואומרים לילדים ללבוש בגדי שבת, שהנה פעם איזה מוסד הזמינו את הנשיא בא"י וציוו לילדים לבוא עם בגדי שבת לכבד אותו [עַפְרָא לְפוּמֵיהּ] וכבדו אותו ודרש להם ד' ישמרנו, ודרש להם שילמדו את התוה"ק שיהיו מסורים למדינה בשביל זה הם צריכים ללמוד תורה ולשמור מצות, עַפְרָא לְפוּמֵיהּ.

וזה ממילא מה שמחנך אותם לכבד את החיילים בא"י, ומה שהאדם מכבד לזה הוא נמשך אחריהם, כמובא במפרשים על הפסוק (משלי כ"ז כ"א) ואיש לפי מהללו שמה שהאדם מהלל לזה הוא נמשך והוא נעשה כך, ומלמדים לילדים להלל את הכופרים אומרים שהם השומרים שלנו ומביאים להם נשים וטף כל מיני חבילות של מזון וכל מיני מעדנים לא עלינו והרי זה דומה כמו שהשתגעו כולם. הם אומרים שזה השומרים שלנו והפסוק אומר (תהלים קכ"ז) אם ד' לא ישמור עיר שוא שקד שומר ועוד פסוק (תהלים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל כך למדנו וכך לימדו אותנו כשהיינו ילדים, היום מלמדים את הילדים שאלו הכופרים משניאי ד' הם השומרים שלנו בעוונותינו הרבים. ובינתיים הקב"ה יש לו סבלנות מאריך אף אבל יש שיעור לאריכות אפים יש לזה גבול כמו שאיתא באור החיים הק' על הפסוק (בראשית ו' י"ג) כי מלאה הארץ חמס ח"ו יש לזה גבול. איך אפשר להמשיך במצב כזה? אנחנו היינו צריכים לצאת בחרב ובחנית להילחם נגד החינוך הרע הזה, כל ההשפעה שנהיה מצב כזה הרי זה מחמת אלו העסקנים שהם השמידו את כל הדור החלש הזה.

יה"ר שהקב"ה ירחם עלינו ויסיר מעלינו ויסלק מאתנו את המשמידים האלו היונים האלו, שנזכה לגלות ולקדש שם שמים כמו שאומר הרבינו יונה בשערי תשובה (שער א' מ"ז) שקידוש שם שמים נקרא שאם האדם חטא בחילול ד' הוא צריך לעשות תיקון כנגד זה ולעשות קידוש ד' ומה הוא קידוש ד' שישפיל את השקר ואת אנשי השקר יגלה וישפיל אותם, וירומם את האמת ואת אנשי האמת זה הקידוש ד'.

אנחנו צריכים וחייבים לקדש שם שמים שנגלה דעתנו את ההשקפה האמיתית זה יהיה הקידוש ד' בזה אנחנו נקדש שם שמים כדי שעל ידי זה יתקרבו התלמידים והילדים ואפילו אם זה רק יהיה גורם שלא יתקלקלו הילדים, ושיקבלו חינוך שידעו שאנחנו יהודים ומה זה היהדות מה זה אמונה שידעו מה ההשקפה של היהדות בזה אנחנו נקדש שם שמים. ואז נזכה שהקב"ה ירחם עלינו ויביא לנו את הגאו"ש ג"כ בצורה של קידוש שם שמים, שלא יצטרך ח"ו להיות ע"י הרבה קרבנות ח"ו, אלא שיהיה ברחמים וחסדים.

יה"ר שהקב"ה יעזור שנזכה באמת לבטל את הגזירה אנחנו צריכים לעשות את שלנו ושנזכה לעשות את שלנו ולבטל את כל הגזירה הזאת וכל הקליפה הזאת ושכל הקליפות שיהיו מתבערים מן העולם, הקב"ה יעזור שנזכה כבר לראות את הגאו"ש את התגלות כבוד שמים ויתקדש שם שמים בעולם בעגלא ובזמן קריב ברוב רחמים וחסדים מגולים בב"א.

דווח על תגובה לא ראויה
07.01.2020

5. בניהניחו לשופרות הארכאיים שאנו על שפת ים הגאולה ולעניין זה שפחה של היום רואה טוב מכל גדולי ישראל שבעבר (משה אהרון עו"ד)

בס"ד.
אל תשעו לשופרות ארכאיים שלא נחרבו בתים ראשונים אלא משום שלכתחילה היה הדבר צפוי שכך היה צרוב בדי.אן.איי. שלהם כי כל תכליתם גיבוש של תקופת הביניים הא ותו לא במקום לבכות עליהם עמלו להכשיר עצמנו להיות ראויים לבית שלישי.
בבית שלישי שעל סיפו אנו עומדים הכל שונה ואחרת משום ששני בתים ראשונים היה מקום משכן של רעייה יתומה בלי ילדיה - בנות ישרושלים והשכינה שכנה בצפייה לבית שלישי עת בניינו יהא חלק בלתי נפרד מהגאולה השלמה ואשר יהא בית תפילה לכל העמים.
לפיכך בחר הקב"ה בדרך האתחלתא בכוונת מכוון בדמות "אתחלתא"של מדינה בעלת צביון אזרחי וכללי כחלק מהטמעת ערכים אוניברסאליים לקבץ את כל האנושות סביב עם ישראל ולהכשיר הקרקע לבניית הבית השלישי.
בית שלישי יהא מוקד אחדות של כל האדם ולפיכך כל מהותו תהא שונה בתכלית מהבתים הראשונים שכאמור בד.אן.אי שלהם היה צרוב החורבן וחוסר התכליתיות . [פונקציות של תקופות ביניים].
לכן יש לקדש האתחלתא על כל מערכיה .
אין ולא תהיה עוד גלות כל חטאינו ימורקו בחבלי גאולה בארץ ישראל במסגרת הנאמר בסוף שירת האזינו : "וכיפר אדמתו עמו"
הניחו לכל הפילפולים וההלכות המחמירות של בן אדם למקום .
קדשו את מצוות שבין אדם לחברו ותראו להיווכח
איך אנו גומעים בקפיצות את הדרך לימות המשיח

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

 אילוסטרציה צילום: shutterstock

משבר הקורונה: משרד הבריאות צפוי להמליץ על סגירת החטיבות והתיכונים

קרא עוד