יחסים חד מיניים

שלום וברכה

א. אין דיון מקיף בשאלת איסורי עריות לפרטיהם המוטלים גם על בני נוח, אולם הסברה הפשוטה והמקורות הפשוטים אומרים שאיסור זה קיים גם ביחס לבני נוח. אגב, ההנחה כי לא מוטלת עליהם חובת "פרו ורבו" אינו מובנת מאליה, שכן ברכה זו נאמרה לאדם עוד קודם שהיה העם היהודי ועוד קודם מתן תורה. אמנם עמדת הרמב"ם היא שהכל מחייב רק כתוצאה ממעמד הר סיני, אולם אין זו העמדה היחידה ביהדות, ולא זו בלבד אלא שאפשר שאף הרמב"ם אומר שמסיני נצטוו גם בני נוח בפרו ורבו.
ב. הרשי לי לא להתפעל ממחקרים מדעיים שלא קראתי אותם. מניסיוני המר במחקרים מדעיים אני למד שהרבה מאוד ממחקרים אלה אינם מדעי הטבע אלא תיאולוגיה ופילוסופיה, והם יורים את החץ לפני שסימנו את המטרה. צריך לבדוק את שאלת המחקר, את המתודה, את הדרך בה מסיקים את המסקנות וכדו' – ואז מגלים כל כך הרבה כשלים לוגיים במחקרים, שהדבר מאכזב מאוד. אדגיש ואומר כי בדברים אלה איני נלחם במדע – אני איש מדעי מאוד, שמייחס חשיבות גדולה למדע ולהישגיו, ועוד יותר – אני סובר שאין לבנות חיי אמונה על עיניים עצומות, כי אם על עיניים פקוחות לרווחה, עם כל ההישגים המדעיים. אולם את כל זה צריך לעשות עם מדע ולא עם תיאולוגיה או סוציולוגייה המתעטרים שלא כדין בתואר "מדע".
ג. אין בידי לומר דבר "מדעי" המוכיח כי יחסים חד-מיניים הם אסורים, או לא טבעיים, או כל נימוק אחר מסוג זה. אני סובר שיש להבחין בין עובדות ובין נורמות, ואף שההבחנה אינה חותכת, ויש רצף מסוים בין עובדות ובין נורמות – עדיין ההבחנה הזו חיונית. על כן, איני חושב שניתן לבסס את ההתנגדות ליחסים חד מיניים על עובדות ביולוגיות. גם אם אין בטבע בכלל יחסים הומוסקסואליים אין חובה לוגית לומר שיחסים אלה הם אסורים, וגם אם יש הרבה בעלי חיים בטבע שיש בהם יחסים הומוסקסואליים – איני חושב שהדבר מחייב מסקנה שאין להתנגד ליחסים אלה.
ד. יחסים הומוסקסואליים אסורים על פי ההלכה, אך לא בגלל שלא ניתן לקיים בהם "פרו ורבו". גם לו זה היה בגלל "פרו ורבו" המסקנה כי כיוון שניתן להביא היום ילדים לעולם באמצעים טכנולוגיים אחרים (כגון פונדקאות, אימוץ וכדו') אינה הכרחית, וניתן היה לטעון כי אמצעים אלה אינם לידה במובן ה"פרו ורבו " של הדבר. הם גם לא אסורים בשל העובדה שיש בהם הוצאת שכבת זרע לבטלה. איני מבין כיצד הסקת מהתורה שהבעיה היא הוצאת שכבת זרע לבטלה (שכלל לא מופיעה בתורה במפורש) וכיצד הסקת שחז"ל אסרו יחסים חד מיניים כ"חומרה". אלה דברים שאין להם שחר. הם אסורים כי התורה אמרה "ואת זכר לא תשכב משכבי אישה", וחכמי התורה שבעל פה יצקו את האיסור הזה לכלים הלכתיים. על כן, כל המסקנות שאתה מנסה להסיק אינם חלק מדיון הלכתי.
ה. את יוצאת מנקודת הנחה כי היתר יחסים חד מיניים הוא "התקדמות". למה ?
ו. איני יודע לגלות סימנים של עקבתא דמשיחא. שמעתי רבנים שטוענים שאנו מתקרבים לסיום ההיסטוריה ולגן עדן כי נשים כבר לא יולדות כל כך בעצב (אפידורל), גברים אינם מתפרנסים מזעת אפיים (היטק) ולא מתקיים בנו כל כך "והוא ימשול בך". אני מקיים ביחס לנבואות האלה את הפסוק "ואביו שמר את הדבר", כלומר: יכול להיות, אולם לשון הוודאות על המקום שאנו נמצאים בו במהלכי הגאולה מרתיע אותי מאוד, ואני סובר שיש מאוד מאוד להתרחק ממנו. על כן, גם מה שכתבת על ההפיכה המינית וסימני משיחיות – מעדיף שלא לעסוק בטרמינולוגיות אלו.
ז. בבית המקדש לא היו באים אנשים לקיים יחסים עם כוהנות והפוך. ולו רק בשל העובדה שבעל קרי אינו רשאי לבוא למקדש, והוא משתלח מחוץ לשני מחנות. אולם זו סיבה טכנית בלבד, והסיבות העמוקות הם הפרדה מוחלטת בין החיים המיניים הנפלאים והטהורים לעצמם שבין איש ואישה ובין היחסים עם הקב"ה. הקשר שבין מיניות ומקדש היה קיים במקדשים רבים (שימי לב לכינוי הנשים: קדשות), בבמות וכדו', אך לא בבית המקדש. הדבר אינו שולל את העובדה שבספר הזוהר מדובר בשפה מאוד ארוטית על היחסים שבין הקב"ה ובין כנסת ישראל, וזה המשך למה שנאמר בתנ"ך עצמו על יחסים אלה.
ח. לא הבנתי את דברייך על עירוב סימפתיה בגועל. איני מבין כל כך את מקומו של הגועל. מדובר באנשים שזה מה שהם חשים, שהם משוכנעים שהם חד מיניים, שהם מוצאים את עצמם במצוקה קשה כי התורה אוסרת את הדברים, והם מתמודדים עם מצוקה זו – מה מקומו של הגועל ?
כל טוב ויישר כוח על הבירור העמוק.
האם קבלת מענה לדברייך ?