"בקרוב אתפלל ליד הכותל!"

מבוא

הרב שלמה גורן מסר עדות מפורטת לענף ההיסטוריה של צה"ל בנוגע לאירועי מלחמת ששת הימים, מתוקף כהונתו כרב הראשי של צה"ל, ב-16 באוקטובר 1968 בבניין בני ברית בתל אביב. התאריך העברי הרשום הוא כ"ד תשרי תשכ"ח, אולם למעשה היה זה כבר שנת תשכ"ט. עדותו זו הקרויה תחקיר והמחזיקה 86 עמודים הוגדרה בשעתה סודית, והמסמך התפרסם בתחילת ינואר 2017, למעט קטע אחד שעבר צנזורה ולא נכלל (עמ' 65).

במהלך עדותו מציין הרב גורן שהתבקש ביום שחרור ירושלים על ידי קצין בחפ"ק של הפיקוד לרשום דו"ח בעניין כניסתו לכותל המערבי עבור ענף ההיסטוריה, וביקש לדעת אם דו"ח זה היה מוכר לרושמי התחקיר (עמ' 61). המאורעות הקשורים לרב גורן ולמלחמת ששת הימים מובאים גם בספרו האוטוביוגרפי "בעוז ותעצומות", שנערך בידי אבי רט ויצא לאור בשנת 2013 בהוצאת ידיעות אחרונות.

מוטיב רעיוני בולט השזור בדברי הרב גורן הוא היותו סמוך ובטוח מבעוד מועד, קודם פרוץ המלחמה, בניצחון ישראל ובשחרור חלקים מארץ ישראל, בין היתר העיר העתיקה, הכותל והר הבית, המקומות הקדושים וסיני. המאמר הנוכחי מבקש לעקוב אחר מוטיב הביטחון שהיה נטוע בו. בעדותו מובאים לעיתים פרטים שאינם כלולים בספרו ומצויות בה הדגמות אחדות נוספות של התגלמות זו. הדו"ח שמסר הרב גורן ביום שחרור ירושלים לא ניצב לנגד עיניי.

ביטחונו של הרב גורן בניצחון במלחמה

הרב גורן הגיע עם רעייתו לאוסטרליה לקראת יום העצמאות תשכ"ז כדי לסייע למגבית היהודית המאוחדת. ביום שישי, ה-19 במאי, התפרסמו בעיתונות שם ידיעות בדבר סגירת מצרי טיראן בידי נאצר. בנאום שנשא בשבת בבית כנסת במלבורן בקידוש שלאחר התפילה אמר שעומדת לפרוץ מלחמה העשויה "להביא לשחרורה של כמעט כל ארץ ישראל ואחלתי להם, שנזכה לתקוע בשופר ליד הכותל המערבי" (תחקיר, עמ' 1). בעצרת פרידה גדולה שהתקיימה בסידני ביום ראשון בערב ציין הרב גורן שישראל עומדת לקראת מלחמה ואמר להם "בביטחון גמור, שבעזרת ה' עוד לפני חג השבועות אזכה להתפלל ליד הכותל, דבר שנמנע מאיתנו משך תשע-עשרה שנה". הוא הוסיף ואמר: "אנחנו עוד נזכה לשחרר את ירושלים ולחזור אל המקומות הקדושים. אני עוד אזכה להתפלל גם בכותל וגם על הר סיני". הרב גורן מציין בהקשר זה כי חש כך באותם הימים. דבריו צוטטו בהרחבה בעיתונות המקומית (תחקיר, עמ' 1–2; בעוז ותעצומות, עמ' 264–265).

בעקבות ההתפתחויות המדיניות ביקש הרב גורן לשוב לישראל. הוא עזב את אוסטרליה ביום חמישי, ה-25 במאי, נסע ללוס אנג'לס ומשם לניו יורק אליה הגיע ביום שישי. הוא שהה בשבת בלונג איילנד, הנמצא בקרבת מקום לנמל התעופה, על מנת לטוס ארצה במוצאי שבת. בשעה שדרש בשבת אחרי הצהריים בבית הכנסת הגדול, הנקרא "בית הכנסת הלבן", הבחין בחששות מצד הציבור לקראת האפשרות של מלחמה. הוא ביקש להרגיעו, פתח את ארון הקודש ונשבע שישראל תנצח, וכן הודיע "שאני עוד מתכונן לתקוע בשופר ליד הכותל המערבי". דבריו אמנם הרגיעו את הקהל (תחקיר, עמ' 3). בנוסח המקביל באוטוביוגרפיה נאמר שהרב גורן עבר בשבת מבית כנסת אחד למשנהו לפני קהל רב שבא להסתופף ולשמוע אותו, והוא שב על מה שאמר באוסטרליה: "אל תחששו ואל תבכו. אנחנו הולכים בעזרת ה' לשחרר את ירושלים! בקרוב אתפלל ליד הכותל!" (בעוז ותעצומות, עמ' 265).

הרב גורן שב ארצה ביום ראשון בערב, ה-28 במאי, מעט יותר משבוע קודם תחילת המלחמה. בשבת שלאחר מכן שהה בשטח עם חטיבת השריון 14 שחנתה על הגבול המצרי. הוא נאם אחרי הצהריים בפני חיילי החטיבה, וביקש לטעת בהם רוח לחימה. "אמרתי להם כך – המלחמה תתחיל בקרוב, ואנחנו בעזרת ה' ננצח. בשבת הבאה אתפלל ליד הכותל המערבי, ובחג השבועות אתפלל בסיני על הר סיני". במוצאי שבת לאחר ההבדלה הוא נפרד מהם באומרו: "להתראות ליד הכותל המערבי בירושלים המשוחררת!". הרב גורן כותב כי לאחר המלחמה יש מהחיילים אשר נכחו בשיחה זו ששיגרו אליו מכתבים ושאלוהו מניין ידע באותה עת על הניצחון הקרב, וכן יש שפגשוהו ושאלוהו זאת. הוא השיב כי הרגיש שכך יהיה וביקש לרומם בכך את רוח העם והצבא (בעוז ותעצומות, עמ' 268; והשוו עם התחקיר, עמ'20–23).

ביום ראשון בערב, ה-4 ביוני, נפגש הרב גורן עם משלחת של הרבנות הראשית בתל אביב, שחבריה הביעו את דאגתם מכך שהמערכה עלולה להיות ארוכה. הרב גורן לא סבר כך ואמר להם שיהיו "שקטים בעה"ש [=בעזרת השם] נפגש אחרי הנצחון... נפרדנו ואמרתי להם, להתראות בירושלים הבנויה" (תחקיר, עמ' 24).

הרב גורן שהה באותו הלילה במטכ"ל. בשני בבוקר כשעה לפני תחילת התקפת חיל האוויר, חילק למפקד חיל האוויר ולחיילים שהיו שם עותקים מודפסים של המנשר לאומה שהכין. מנשר זה הוקרא ב"קול ישראל" מיד לאחר ההודעה הרשמית בדבר פתיחת המלחמה. התאריך נכתב באופן הבא, שיש בו משום הבעת ביטחון בניצחון הקרוב: "ב"ה יום הניצחון כ"ו באייר מ"א למניין בני ישראל תשכ"ז" (בעוז ותעצומות, עמ' 268–270; והשוו עם התחקיר, עמ' 27–30). כמו כן עם היוודע דבר פתיחת המלחמה נכנס הרב גורן למשרדו, צעק "מזל טוב!" והחלו באמירת מזמור י"ח בתהילים, וכן לאחר הרס שדות התעופה של מצרים התקשר לאשתו ואמר "מזל טוב!... ניצחנו במלחמה!" (תחקיר, עמ' 28, 31).

בתחילת המלחמה ירד הרב גורן דרומה, היה בחזית עזה עם חטיבה 11 ואמר למפקד החטיבה: "אנחנו נלחמים כאן בדרום, אבל יש בי תחושה שאנחנו הולכים על ירושלים". הוא ביקש מקצין המבצעים של פיקוד הדרום להודיעו על פתיחת מלחמה בחזית המזרחית, כדי שיספיק להגיע למערכה על ירושלים. הוא נסע עם הקומנדקר הראשון שחצה את הקווים, בנוטלו עמו את ספר התורה שלו. בשעה ארבע אחרי הצהריים, עם חציית הגבול, נפל עליהם פגז. כל אנשי הקומנדקר מלבד הרב גורן נפצעו ופונו, והשופר נשרף. הרב גורן נותר לבדו בשדה עם ספר התורה. בהקשר לכך הוא מספר: "צד אחד של השדה היה זרוע בתבואה בשלה, ובצד השני היה שדה קוצים. המצרים ירו ללא הרף ופרצו שריפות. חששתי לספר התורה ולראשי. חפרתי בתוך האדמה גומה עמוקה כרי שאוכל להכניס לתוכה את הראש, ומתחת לחזה חפרתי עוד גומה כרי שאוכל להחזיק את ספר התורה ולהישען עליו. הייתי בטוח שלא אצא משם חי, וחשבתי שאם אבוא לעולם הבא, אבוא עם ספר התורה בחיקי". כדורים עברו מעל ראשו אך לא פגעו בו, השדות משני הצדדים נשרפו, הוא נשאר בַּשְְּׁבִיל שבו נסעו הקומנדקרים, וכך נותר בחיים. כשהשמש שקעה עשה הרב גורן את דרכו לכיוון הגבול אל עבר כוחות ישראל, ולא האמינו שהוא בחיים (בעוז ותעצומות, עמ' 269–271; והשוו עם התחקיר, עמ' 35–40).

הרב גורן הגיע לירושלים ביום שלישי, כ"ז באייר, אחר הצהריים. היא נסע לחפ"ק של חטיבת המילואים 55 של יחידת הצנחנים שהיה על גג בניין ההסתדרות. הוא נשאל על ידי עיתונאים שנכחו במקום למה הוא מייחל, והשיב שהוא "בטוח ומתפלל לשחרורה של ירושלים העתיקה והר הבית, ואני מתכונן להתפלל בכותל המערבי בזמן הקרוב ביותר" (תחקיר, עמ' 49–50). בסביבות השעה ארבע לפנות בוקר נסע הרב גורן לבית חמיו הנזיר, ונטל את השופר שהיה שייך לבית הכנסת שהתקיים בביתו (בעוז ותעצומות, עמ' 274; תחקיר, עמ' 57). עם הכניסה להר הבית איחל לחיילים: "בשם ה' תעשו ותצליחו. בשם ה' תשחררו את ירושלים, תעלו ותצליחו" (בעוז ותעצומות, שם).

יש להזכיר עוד כי בשנת 1961 הבטיח מוטה גור לרב גורן כי לכשתשוחרר ירושלים יהיה הוא הראשון להגיע לכותל. הרב גורן הזכיר עניין זה לאלוף הפיקוד קודם המערכה על ירושלים ואמר שהוא מוזכר במסמכים. דבר זה אמנם התממש, והוא הגיע ראשון לכותל. מוטה גור כתב ביום שחרור ירושלים על המנשר המקורי שחיבר הרב גורן לקראת שחרור העיר העתיקה, הכותל והר הבית, לאחר שהרב גורן שב להר הבית אחרי תפילת מנחה בכותל, כי מילא אחר הבטחתו זו (תחקיר, עמ' 25, 54–55, 59–63, 67–68).

בפרקים על מלחמת ששת הימים באוטוביוגרפיה שלו מתאר הרב גורן בפרוטרוט שורה של תפילות וסדרי תפילה מיוחדים שאמר במהלך הלחימה ושערך על הר הבית לאחר כיבושו, בכותל לאחר שחרורו, בקבר רחל, במערת המכפלה, בשבת הראשונה בכותל ובהר הבית בתשעה באב תשכ"ז. הרב גורן קיים גם תפילה על הר הבית ביום הכיפורים תשכ"ח. עדותו משנת 1968 מזכירה תפילות הנוגעות לאירועים המיידיים סביב המלחמה בלבד. כלל סדרי תפילה אלה רוויים בהכרה ששחרור המקומות הקדושים הוא שלב נוסף ומשמעותי בתהליך הגאולה.

סיכום

המסר שהרב גורן ביקש להעביר לקהילות יהודיות אחדות בתפוצות עוד קודם פרוץ מלחמת ששת הימים, וכן לחיילי צה"ל קודם המלחמה, מתמצה בתחושה של ביטחון שלם וגמור בתשועה הקרובה של ישראל בידי הקב"ה. יש לנו לשאוב השראה מדרכו זו של הרב גורן, וזהו מסר שראוי להפנים גם בימינו ולהתחזק בו על רקע ניסיונות להצרת צעדינו מבית ומבחוץ. מידת ביטחון זו בישועה העתידית, שאחז בה הרב גורן, מוזכרת כבר בנוגע לנשים הצדקניות שנטלו עמהן ביציאתן ממצרים תופים, מתוך ביטחונן המוחלט בגאולת העם בידי צור ישראל וגואלו.