מיהו בעל החוב – הַחייב או מי שחייבים לו?
בעל החוב המקורי הוא מי שחייבים לו. הוא 'בעל חוב', כי יש לו הזכות לקבל את הכסף שחייבים לו: "אֵין הָאִשָּׁה יְכוֹלָה לִגְבּוֹת כְּתֻבָּתָהּ מִן הַהֶקְדֵּשׁ", כתוב במשנה במסכת כתובות, "וְלֹא בַּעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ". כלומר בעל החוב אינו יכול לגבות את חובו מנכסים שהוקדשו. בעל החוב הוא הגובה - מי שחייבים לו. זה השימוש בלשון חכמים. אבל בלשון ימי הביניים התחיל הצירוף "בעל חוב" לשמש גם במשמעות ההפוכה: האדם החייב: "בעלי חוב שלכם... אתם נוגשים אותם", כותב רש"י בפירוש פסוק בישעיהו. אתם – המלווים, נוגשים את בעלי החוב. בעל חוב כאן הוא החייב. הלשון המשפטית של ימינו אימצה אפוא את שני השימושים, כפי שראינו בדברי הפתיחה שלך, מנחם, ורק ההקשר יעיד על המשמעות. אחת הדרכים לציין שהמשמעות המתבקשת של 'בעל חוב' היא הלווה, התובע את החוב, היא להוסיף את המילה המקראית המקבילה 'נושה'. למשל: "בעל החוב, הנושה, ניסה לגבות את חובו בדרכי נועם". ובמשמעות ההפוכה יעמוד בעל החוב כנגד הנושה: "אם בעל החוב אינו משלם את החוב, רשאי הנושה לפתוח נגדו תיק בהוצאה לפועל". בעל חוב – ביטוי דו-משמעי.