דף לימוד במדרשי חז"ל להורים וילדים על 'קשרי משפחה'

הרב ד"ר אורי נויבירט בדף לימוד במדרשי חז"ל בנוגע לקשרי משפחה

חדשות כיפה הרב ד"ר אורי נויבירט 19/11/15 08:43 ז בכסלו התשעו

דף לימוד במדרשי חז"ל להורים וילדים על 'קשרי משפחה'
Shutterstock, צילום: Shutterstock

אגדה (קידושין לו, ע"א):

'בנים אתם לה' אלהיכם' (דברים יד, א).
בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים - אתם קרוים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים - אין אתם קרוים בנים, דברי ר' יהודה.
רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים בנים.
שנאמר: 'בנים סכלים המה' (ירמיהו ד, כב), ואומר: 'בנים לא אמון בם' (דברים לב, כ), ואומר: 'זרע מרעים בנים משחיתים' (ישעיהו א, ד), ואומר: 'והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי' (הושע ב, א).


שאלות:

(א) מהי שיטת רבי יהודה לגבי מעמדם של ישראל כבנים לה'?

(ב) מהי שיטת רבי מאיר לגבי מעמדם של ישראל כבנים לה'?

(ג) כיצד הפסוקים מהווים ראיה לשיטתו של רבי מאיר?

(ד) האם עורך הסוגיה מצדד בשיטתו של רבי מאיר או של רבי יהודה? מדוע?


הצעה לתשובות:

(א) רבי יהודה סבור כי מעמדם של ישראל כבנים מותנה בכך שיעשו את רצון ה', כלומר שיקיימו תורה ומצוות.

(ב) רבי מאיר סבור כי מעמדם של ישראל כבנים לה' קבוע, ואף אם יחטאו או ינהגו באופן שאינו ראוי, לא ישתנה מעמדם זה.

(ג) הפסוקים מהווים ראיה לשיטתו של רבי מאיר, שכן הם עוסקים בעוברי עבירה ("סכלים", "משחיתים") או בכופרים ("לא אמון בם") ובכל זאת הם מכונים בנים ("בנים סכלים" וכיו"ב).

(ד) נראה שעורך הסוגיה מצדד בשיטת רבי מאיר, שכן הוא מביא ארבעה פסוקים כדי לתמוך בה, בעוד ששיטת רבי יהודה נותרת ללא ראיה. מסיבה זו מכריע הרשב"א במחלוקת זו כרבי מאיר, הגם שבדרך כלל במחלוקות בין שני תנאים אלו ההכרעה היא כרבי יהודה. ראו שו"ת הרשב"א, חלק א, סימן רמב.


נקודה למחשבה:

יש מקום לשאול מהו שורש המחלוקת בין התנאים. כלומר: מדוע רבי יהודה מתנה את הקשר בין ה' לישראל במעשיהם, בעוד רבי מאיר סבור שמדובר בקשר שאינו תלוי בדבר.

תשובה: ייתכן כי בבסיסה של מחלוקת זו ניצבת השאלה האם הקשר בין ישראל לה' הוא כדוגמת הקשר שבין איש לאשתו או שמא כדוגמת הקשר שבין הורה לילדו.

הקשר בין איש לאשתו הוא ביסודו קשר שתלוי במעשים, שכן התנהגות שאינה הולמת מצד אחד מבני הזוג עלולה לפגום באהבה ולעתים אף להוביל לפירוק הקשר.

לעומת זאת, הקשר בין הורה לילדו הוא ביסודו קשר שאינו תלוי במעשים, שכן אף אם הבן אינו הולך בדרך הישר - הוא נשאר אהוב, ובדרך כלל אין מנדים אותו מהמשפחה (או לפחות אין ראוי לנדותו).

ייתכן אפוא כי רבי יהודה מדמה את הקשר שבין ישראל לה' לקשר שבין איש לאשתו, ועל כן הוא קובע כי אם ישראל מתנהגים באופן שאינו הולם, אזי הקשר אינו יכול להחזיק מעמד (בדיוק כמו בקשר בין בני זוג). לעומתו, רבי מאיר מדמה את הקשר שבין ישראל לה' לקשר שבין הורה לילדו,

ומכאן שהקשר בין ישראל לאביהם שבשמים הוא קשר קבוע ובר קיימא - קשר אשר אינו מותנה במעשים או בהתנהגות נאותה.


העשרה (שבת פט, ע"ב):

"...אמר הקב"ה ליצחק: בניך חטאו לי. אמר יצחק: רבונו של עולם, בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע, קראת להם 'בני בכורי' (שמות ד, כב), עכשיו בני ולא בניך?".

על-פי הגמרא כאשר הקב"ה פונה ליצחק ואומר לו שעם ישראל חטא, מציין יצחק כי ישראל הם קודם כל בניו של ה'. הקשר בין אב לבנו הנו קשר טבעי-פנימי אשר אינו ניתן להפרה ואינו מותנה בהתנהגות הולמת של הבן. האמירה כי ישראל הם בניו של ה' נועדה להצביע על הקשר הנצחי בין ישראל לה', וללמד כי אין בעוונותיהם כדי להפקיע את מעמדם כבנים לה'.


להערות והארות: orinoy1@gmail.com