נתיב משלו: בוצר היה עמוד אש של יצירה, אומץ ומקוריות

הלך לעולמו הזמר והיוצר אליעזר בוצר. הכותרת הזו תפסה אותי, אותנו, לא מוכנים. עבורי היה מדובר במורה דרך ומגדלור ליצירה ומקוריות עד אין קץ. נחשפנו אליו בשירו הראשון, ציון, שהיה נהמה מלב פצוע אל גאולה, ירושלים, בית מקדש. השיר הזה גרם לי לעקוב באדיקות אחרי כל שיר שהוא הוציא - ומצאתי אמן שמבין לליבי.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאשיר אחד של בוצר הציל לי את גיל ההתבגרות ושינה לי את כל התפיסה על מוזיקה

  20/12/24 08:45

"לֹא רוֹצֶה לִחְיוֹת בִּשְׁבִיל לָמוּת וְאָז לְגַלּוֹת שֶׁחָיִיתִי בְּטָעוּת"

אחד השירים המשמעותיים שליוו אותי בהתבגרות היה "עדרים" מתוך האלבום הראשון "הפרעות. קשב. ריכוז". בשיר קובל בוצר על העדריות, על הכבשים שאנחנו, וזועק אל יצירה, אומץ ומקוריות. "אֲנִי מוּכָן לָמוּת רַק בִּשְׁבִיל לִחְיוֹת אֶת מַה שֶּׁבֶּאֱמֶת נוֹעַדְתִּי לִהְיוֹת, לֹא רוֹצֶה לִחְיוֹת בִּשְׁבִיל לָמוּת וְאָז לְגַלּוֹת שֶׁחָיִיתִי בְּטָעוּת", הוא נוהם וחוזר על עצמו שוב. "כַּמָּה, כַּמָּה זְמַן, נְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר, נֵאָחֵז בֶּעָבָר, כַּמָּה זְמַן נִתְכַּחֵשׁ לַחֲלוֹם שֶׁהֱבִיאָנוּ עַד הֲלוֹם", הוא קורא להתחדשות עמוקה מתוך חיבור.

חייו של בוצר היו מלאים בחיבורים. יחד עם אשתו נועה הם הקימו את בית ליבא בנווה צדק, פעלו בהודו ונדדו בינה לבין צפת, תל אביב ויצהר. אש של יצירה, אומץ ועומק פרצה ממנו ולא נשארה בתוך הגבולות המצומצמים. בוצר היה מעין בית פתוח, מצד אחד מקבל מכל עבר ומצד שני בטוח ובוטח במקומו. העמדה הזו הציבה אותו במקום שלא רבים זכו לו: אמן יוצר שהלך בנתיב משלו והצליח לסחוף אחריו רבים רבים דרך מילים וניגונים.

"אני לא הרב שלך, אני לא המנהל שלך, אני לא הבוס שלך ואני לא המורה שלך. אני יכול לתת לך השראה, השראה להיות עצמך"

בכתבה שעשו אודותיו בערוץ 1 לפני כעשור, שואל אותו המראיין זיו רייף האם בעצם כל הפעילות שלו נועדה כדי לקרב יהודים לדת. בוצר נעמד לשנייה, ופורץ במונולוג: "קודם כל, קודם כל, מחילה, חד וחלק, זה הכל לשם קירוב. בטח זה לשם קירוב. זה לשם קירוב שלנו אל עצמנו, לשם קירוב של העולם אל הייעוד שלו. אתה שואל כאן שאלה אחרת, אתה שואל אותי האם זאת מסיונריות. זה המקצוע שלי, זה ההתעסקות שלי, בבסיס שלך אתה רוצה שהעולם יהיה עולם יותר טוב. מה רע בזה?".

הוא ממשיך: "אני לא יכול להגיד לך מה לעשות, אני לא יכול להגיד לך מה להיות, אני גם לא מעוניין לעשות את זה כי אין לי את התשובות לדבר הזה. אני לא הרב שלך, אני לא המנהל שלך, אני לא הבוס שלך ואני לא המורה שלך. אני יכול לתת לך השראה, השראה להיות עצמך. מה זה עצמך הזה? לך אתה על הדבר הזה".