שאלה
שלום כבוד הרב,
מה נחשב "הנאה" האסורה מבישול בשר וחלב ושאר איסורי הנאה? האם אך ורק הנאה פיזית מהתערובת או הנאה ממונית (כמו האכלת בהמתו בתערובת או מכירתה לגוי) או גם הנאה פסיכולוגית יותר כמו הנאה מצפייה בתכניות בישול שמבשלים בהן בשר וחלב או שאר איסורי הנאה?
תשובה
על פניו האינטואיציה היתה לענות "אין בצפייה בלבד איסור הנאה", אולם זו אינה הדרך לענות אלא צריך למצוא תקדימים בהלכה ולדמות מילתא למילתא.
אסקור להלן דוגמאות מאיסורי הנאה:
הנאה מפעולת האכלה כשאין שם צד רווח ממוני-
טור או"ח תמ"ח:
ואוסר עוד בירושלמי להאכיל חמצו בפסח אפילו לכלב של הפקר שאינו נהנה בו כלום, דגרסינן בפרק כל שעה לא יאכיל חמץ אפילו לכלבים, במה אנן קיימין אם לכלבו היא הנייה אלא כאן אנו קיימין אפילו לכלב של אחרים, זאת אומרת אסור להאכיל לבהמת הפקר:
וב"י שם:
ועל מ"ש ואוסר עוד בירושלמי להאכיל חמצו בפסח אפילו לכלב של הפקר וכו' מצאתי כתוב להאכיל בהמת חבירו חמץ שאינו שלו אלא מוצאו בתוך הפסח נראה דאסור כדדריש בירושלמי לא יאכיל חמץ אפילו לכלבים של הפקר
ומ"ב על אתר: (כח) של הפקר - דיש לו הנאה במה שממלא רצונו להשביע לבהמה ועיין בב"י דאפילו במוצא חמץ שאינו שלו ג"כ אסור להשליך לפני כלב:
אם כן ראינו שגם בחמץ שאינו שלי וגם אין לי הנאה ממונית שהרי הכלב אינו שלי, עצם פעולת ההאכלה נחשבת הנאה האסורה.
הנאה בשמיעה-
ב"י או"ח תקפ"ט:
המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה וכו' מימרא דרבא בפרק ראוהו ב"ד (כח.): וכתב הר"ן וז"ל כתב הרז"ה דכי שרי דוקא בתקיעות דר"ה שהם מצות מן התורה אבל בתעניות לא ולפי דבריו אף בתקיעות דר"ה צריך לדקדק לפי שיש בהן מדרבנן אלא שאין מחוורין דבריו דמ"מ מצוה איכא.
אם כן ראינו שכאשר אין מצוה בשמיעת השופר, למשל בתעניות, אסור למודר הנאה לשמוע תקיעת שופר של המדיר, כלומר ההנאה מהקול נחשבת "הנאה" האסורה.
הנאה בראייה-
ב"י יו"ד קמ"ב:
כתב רבינו ירוחם (ני"ז ח"ה) אסור לשמוע כלי שיר של אליל או להסתכל בנוי אליל כיון שנהנה בראיה כך מוכח בפרק כ"ש (כו.) מההיא דא"ר שמעון בן פזי קול ומראה אין בהם מעילה אבל איסור יש בהם : גרסינן בפרק שואל ת"ר כתב המהלך תחת הצורה ודיוקנאות אסור לקרותה בשבת ודיוקנאות עצמה אסור להסתכל בה אף בחול שנאמר אל תפנו אל האלילים וכתב הרא"ש ז"ל נראה דבעשויה לאליל הוא אע"פ שלא נעבדה עדיין
שו"ע שם סע' ט"ו: אסור לשמוע כלי שיר של אלילים או להסתכל בנוי אלילים כיון שנהנה בראייה.
אם כן מצאנו שגם הנאה על ידי ראיית איסור הנאה נחשבת "הנאה" האסורה
אסייג ואומר שברור לי שמסקנתי כאן היא חידוש הנוגד את האינטואיציה הכמעט מוחלטת לטעון שאין בצפייה איסור הנאה, ולכן אני מסייג את דברי ואומר שלדעתי הצפייה אסורה מצד איסורי הנאה, אבל בהחלט פתוח לשמוע טיעונים חזקים הדוחים את רלוונטיות הראיות שהבאתי לגבי הנידון שבשאלה.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם