שאלה
שלום וברכה כבוד הרב,
ממש אשמח לעזרה בהתלבטויות שונות שעולות בי.
בשביל לגעת בשאלות בצורה מיטבית, הייתי רוצה קודם כל לפרט על הרקע לשאלות. נכון, הוא ארוך, אבל התחושה שלי היא שזה הכרחי.
אני בת 17, והסביבה הקרובה שלי מאז ומתמיד דגלה בהשקפה ציונית-דתית.
הייתה תקופה שהתרחקתי מהדת, מסיבות אישיות, וברוך ה' התחזקתי לפני פרק זמן לא קצר.
יש לי חברות טובות כמעט מכל הסקאלה, דתיות וחילוניות.
חלקן חזרו בשאלה, או עם שאלות אמוניות, או שאינן מקיימות מצוות (שאפשר לשמור) מתוך בחירה מושכלת, או שאפילו לא ממש מודעות אליהן. אני מזדהה ומבינה אותן מעומק הלב מניסיון עבר, וגם מההבנה שזו לא אשמתן.
ברור לי שחשוב לדון לכף זכות. אני רק רוצה להסביר- לא פעם המבוגרים האחראיים (המורים, רבנים מבית הספר ואני מאמינה שחלק מההורים) לא בדיוק אוכפים ושומרים על כל הגדרים, ואין לי איך לשנות את זה.
בהצגה שערכה השכבה, לדוגמה, הסכימו לבנות לעלות לבמה עם מכנסיים מול צלם ואנשי מקצוע זכרים נוספים לטובת העניין.
לפי השקפת עולמי, הדבר אסור, אבל זה לא ריאלי בכלל לצאת בתוקף נגד. אני לא צדיקה, ולא בת לאדמור, או איך שאני אוהבת לחשוב על זה, אני צדיקה בתחילת דרכה. לצורך הרקע, הייתי היחידה ששיחקה גבר שעלתה עם חצאית, ורוב השכבה שיחקה או רקדה עם מכנסיים.
רוב הבנות בשכבה שלי מאמינות, זה בטוח. יש חלק שמגיעות מבתים כאלו ואחרים. אבל לצערי, אולי מתוך חוסר ידיעה על החומרה, הן חוגגות במסיבות, אפילו "מסיבות טבע" ועוד, אם הרב מכיר, עם בנים ומעבר. יש שמעשנות, יש שיצאו מהארון ומתקשות מאוד לשמוע דעה נגדית, שמירת נגיעה זו חתיכת אתגר, וזה בעיקר מהשפעה של הרשתות החברתיות ומכרים, תבין, זה לא מתוך "רשע".
ניסיתי לדבר הרבה פעמים לליבן של בנות, לשכנע, לקרב, וזה לא עזר הרבה. בדיעבד, היום אני יודעת לקבוע שלא פעלתי מגישה נכונה. יותר מדי דיברתי ופחות מדי הבנתי את נקודת המבט שלהן.
אבל השתניתי מאז, ועכשיו למען האמת, אני די חסרת אונים בנושא.
א. איזו גישה היא הנכונה ביותר? מתי לחבק, מתי להבליג, מתי להתעקש על עמדתי?
אני מודה שלפעמים אני לא בטוחה אם יקבלו את דברי התוכחה שלי, ומעדיפה שלא לדבר כלל. כי קרו לי מקרים כאלו שניסיתי והיחסים הדרדרו ואפילו נהיו עוינים.
רוב הקרובים שלי לא רוצים ש"אתערב להם". כך שיוצא, שאני כמעט לא מוכיחה, מתוך "מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע".
הנה דוגמה מחיי: אם החברות הכי טובות שלי, המגיעות מבית דתיים ואולי אחת מסורתי, משוחחות ומבלות (במפגשים חברתיים), על בסיס יום-יומי עם קבוצה קבועה של בנים, וגולשות גם לשיחות מאוד אינטימיות, מה אני אמורה לעשות כשהן מצרפות אותי לקבוצת הוואצפ איתם? או מזמינות אותי לבלות, ואפילו לחגוג יומולדת 18 (שאני מניחה שאתה יודע, מאוד "נחשב"), בחברתם? אי הגעה יכולה לעיתים לפגוע בהן אישית. והגעתי 3 פעמים כמדומני בכל חיי למפגשים הללו, ובקושי החלפתי מילה עם הבנים, בזמן שכל השאר דיברו חופשי. (דרך אגב, נכון לעשות זאת? ומה עם דרך ארץ ונימוסים, איפה הגבול?)
בקבוצות הוואצפ שאני יוצאת מהן אחרי איזשהו תירוץ, ואז מצרפים אותי שוב לחדשה, יש תחושה של ליצנות. אני לא כותבת שם, ולעיתים רחוקות מאוד, עם יד על הלב, שולחת הודעה שמכוונת לחברה/ות. מצד אחד, אני משפיעה, אבל אני מאוד מפחדת להיות מושפעת. ולעיתים יש עליי לחץ חברתי אדיר. ועם כל הכוונות הטובות לעזור, בדרך אני נופלת.
האם טבעי ליפול? אני מניחה שכן. אפשר לעמוד בצד ולמנוע מראש כל מגע, אבל יש כל כך הרבה פקטורים שיכולים לכוון לשם. זה יכול לקרות בקורס עם בנים (שאני לוקחת חלק), במקום שבו אשרת שנה הבאה, מול שכנים ומי לא.
אני חושבת שזה בעיקר כי אני דואגת שהדברים יפרשו כאלו אני "כופה" עליהן, "מתנשאת בתור צדקת", ועלולה להשניא עליהן מצוות. אני לא יכולה ולא רוצה "לברוח" מהחברות וממי שרואה עצמו "חילוני". רוב החברות שלי מגיעות מבתים דתיים, אז לכאורה, לא אמור להיות בינינו שוני.
ההורים שלהן מעניקים להן גב, מסכימים שהנערים יוזמנו לבתיהן, ולא נראלי נכון בכלל "לחנך" אותן.
אני לא רוצה להסתגר. אני רוצה לבנות אישיות איתנה שתדע לנתב בין הטיפות ולנהוג נכון בכל אחד מהמקרים שאתקל בהם.
בקיצור, לדאוג שאקיים תורה ומצוות זה ברור, אבל איך מתנהלים מול מי שלא רוצה בכך?
בשורות טובות ותודה רבה רבה רבה
תשובה
בס"ד
שלום רב,
לא מוטלת עליך שום חובה להוכיח את החברות שלך.
בשביל להוכיח אחרים צריך להיות שלם, מי מאתנו יכול להעיד על עצמו שהוא שלם? לכן כיום אין מי שמוטל עליו להוכיח.
ההשפעה היחידה שאת יכולה להשפיע (זו השפעה משמעותית) בכך שתהיי מסורה לדרך שלך. למשל כשאת משתתפת בהצגה ולא לובשת מכנסיים, זו אמירה של נאמנות לאמנותך, אני בטוח שבדוגמה כזאת היתה לך השפעה על הסביבה שלך. בכל דבר שאת פועלת לפי אמונתך, למרות שסביבך מתנהגים בנורמה אחרת, את מחוללת השפעה חשובה.
בענייני קבוצות ווטסאפ, מסיבות יום-הולדת וכד' את צריכה לבחון ולדייק את צעדייך: מצד אחד לא להשתתף בכולן, לא להגיע לאן שממש לא מתאים לך, מצד שני לא להעדר מכולן - להגיע, להשתתף ולא להיסחף לאן שלא מתאים לך.
למשל, לפני יום-הולדת של חברה טובה, תשוחחי אתה, תשאלי מה צפוי? אולי השאלה שלך תגרום לה לשמור על גבולות? אם היא מתארת סגנון שאת יכולה להשתתף בו - אז תגיעי.
גם בקבוצת ווטסאפ לא חייבים להשתתף כל הזמן, אפשר להגיב בחכמה ועדינות, לפעמים בהודעה פרטית. גם לא חייבים לקרוא את כל מה שאנשים כותבים בקבוצה. תתחילי לקרוא ותחליטי אם להמשיך את הקריאה או לא.
כתבת בעצמך מה שאני מבקש לומר לך: "לבנות אישיות איתנה שתדע לנתב בין הטיפות ולנהוג נכון בכל אחד מהמקרים שאתקל בהם".
בהצלחה!