למה אני לא מצליח לשלוט במחשבות שלי?

הי שואל יקר.

לפני הכל, קח נשימה עמוקה. אתה נורמלי. אתה מתמודד בדיוק עם האתגרים שאיתם מתמודדים נערים בני גילך בכל העולם, בכל הארץ, וגם בכל המגזר, כל אחד במקום שבו הוא נמצא. ונשמע שאתה אפילו מתמודד איתם בהצלחה גדולה!

אבל שים לב - חשוב מאוד שההתמודדות שלך לא תבלבל אצלך את המושגים השונים של מה טוב, מה רע, מה צנוע ומה לא צנוע.

שים לב שמיניות בפני עצמה (כשהיא מיושמת בצורה צנועה ואוהבת במסגרת נישואים) היא לא דבר סוטה ולא דבר גס. היא דבר טהור וקדוש וגדול. מה שגס וסוטה הוא ההוצאה של הדבר הקדוש הזה לרשות הרבים, שכולם יראו. תאהב את המיניות. ותשמור אותה לאישתך.

טבעי מאוד ש'יקפצו' לך למוח דברים שמזכירים לך דברים שראית או שמעת. למעשה, ממש ככה המוח שלנו עובד. ב'אסוציאציות'. רואים מעיל ירוק, הוא מזכיר לנו את הדשא הירוק שהיה אתמול במתנ''ס, שמזכיר את המתנ''ס שאליו הייתי הולך בתור ילד שמזכיר את הגשר בשיניים שהיה לי באותו זמן וכמה דברים היו נתקעים בו, מה שמזכיר לי שאולי עכשיו יש לי משהו בשיניים… הבנת את הרעיון. הזיכרון שלנו הוא בעצם כמו רשת קורים ענקית של זכרונות קטנים, שכל אחד מחובר למלא אחרים, לפי מה שדומה ומזכיר אותו. כמו טאקי. או שהצבע דומה, או שהצורה דומה. או משהו אחר דומה.

אבל רגע… כל זיכרון יכול להזכיר לי מלא זיכרונות שונים. התרמיל הירוק שראיתי, לדוגמה, יכול היה להזכיר לי גם את התיק שאני לוקח ללימודים, או את התרמיל טיולים שאיתו יצאתי לטיול שבוע שעבר. הוא היה יכול להזכיר לי גם את החולצה הירוקה של אבא שלי. אז איך נקבע מה מכל האפשרויות הוא יזכיר לי?

לזה יש שתי תשובות שמתחברות ביחד:

מה גודל הזיכרון - ככל שהזיכרון משמעותי יותר, מרגש יותר, עוצמתי יותר, ככה יותר סיכוי שתתחבר דווקא אליו בצעד הבא ברשת.

מה עוצמת הקשר - אחרי פעם אחת שתרמיל ירוק הזכיר לך את הדשא של המתנ''ס, בפעם הבאה יהיה יותר סיכוי שזה מה שיזכיר לך. תחשוב על זה כמו לכבוש שביל ביער. אחרי שעברת ברגליים במקום מסויים ביער, בפעם הבאה יהיה קל יותר לעבור בו שוב. ובפעם השלישית עוד יותר. הלינק, החיבור בין שני הזיכרונות, נעשה חזק יותר.

אז אם אתה רוצה לחווט מחדש את רשת האסוציאציות שלך, מה שאתה צריך זה:

להפחית את עוצמת הזיכרון של מה שאתה לא רוצה לזכור

להפחית את עוצמת הקשר בין הזיכרון הזה לבין זכרונות אחרים.

ליצור ולחזק זכרונות טובים ואסוציאציות (קשרים) טובים.

אז בוא ניכנס לדברים אחד אחד.

איך מפחיתים עוצמה של זיכרון?

זה קצת טריקי, ולמדע אין תשובה חד משמעית לשאלה הזאת. ובכל זאת יש שני דברים שאתה יכול לעשות. הראשון - להיחשף אליו פחות. כן… נכון… אתה כבר עכשיו נמנע בצורה מעולה מזה, ושנינו מבינים שהימנעות מוחלטת מחשיפה לתכנים מיניים מרומזים לא אפשרית בעולם שלנו, לצערנו. אבל זה לא הכל או כלום. ההימנעות שלך שווה זהב (גם כמובן בעיצוב האישיות והזוגיות שלך בעתיד וגם) בהפחתה של עוצמת הזיכרון. פחות חשיפה - פחות עוצמה.

השני - לקלקל את הזיכרון. השיטה הזאת מבוססת על התגלית המדעית שכשאנחנו זוכרים משהו, אנחנו בדרך כלל לא באמת זוכרים את האירוע עצמו, אלא את הפעם האחרונה שבה נזכרנו בו. כשאתה נזכר למשל בבר מצווה שלך, המוח שלך ממהר למדף הזיכרונות שעליו נמצאת הבר מצווה שלך ושולף את הזיכרון הרלוונטי. אתה בוחן אותו, אבל אתה גם משנה אותו. אם אני 'אזכיר' לך על הפדיחה שהיתה כשהדף של הדרשה החליק לך מהיד, יכול להיות שלא תבין על מה אני מדבר. אבל אתה מחזיר את הזיכרון למדף עם האמירה שלי שתולה בתוכו. בפעם הבאה שתשלוף את הזיכרון תחשוב 'יש מצב שנפל לי הדף מהיד'? ובפעם אחרי זה אתה כבר תהיה בטוח שזה קרה ותזכור בפירוט את הצחוק של הדודה ואת תחושת הבושה שלך בזמן שהרמת אותו. וזה, כמובן, לא קרה מעולם.

בטכניקה הזו הצליחו במחקרים לשתול לאנשים זכרונות שלמים, עד כדי להזכיר להם שהם הלכו לאיבוד בילדות בקניון.

איך מנצלים את הפגם הזה לטובתנו?

בוא נגיד שעולה לך פתאום זיכרון ספציפי למשהו ספציפי שראית ואתה ממש לא רוצה לזכור. להעלים ממש את הזיכרון אי אפשר. אבל אפשר לשנות אותו. לדמיין משהו שיתווסף אליו ויהפוך אותו ללא רלוונטי. נגיד שעלה לי פתאום זיכרון של תמונה נוראית של תפוח ואני ממש לא רוצה לזכור אותה, אז במקום 'לגרש' את התמונה של התפוח מהזיכרון שלי (מה שלא יצליח, אגב) אתה יכול להחזיק את התמונה של התפוח בראש לחצי שניה ולדמיין שהוא מכוסה בסמרטוט רצפה מסריח. ואז להרפות מהזיכרון ולתת לו לחזור למדף כשהוא "מעוצב" מחדש. בפעם הבאה, סביר שהוא יעלה לך מכוסה בסמרטוט. או יותר סביר - לא יעלה בכלל. זה עובד רק עם זיכרון ספציפי. כלומר פעם ספציפית שבה ראית תפוח ספציפי. זה לא ישפיע על עצם הרעיון של תפוח.

שלב הבא - איך מפחיתים עוצמה של חיבור בין זכרונות?

כלומר - הסתובבת לתומך בטבע ופתאום ראית אבן עגולה. והיא מזכירה לך תפוח (!!!). מה עושים כדי שהשביל הזה לא ייסלל ופעם הבאה לא יהיה טבעי למוח לקפוץ מאבן עגולה לתפוח?

אז פה למוח שלנו יש כמה קריטריונים איזה חיבורים להעמיק ואיזה לא, אבל החזק שבהם הוא כמה התעסקת עם החיבור הזה. כמה חשבת עליו. אתה מבין, יש לנו במוח עשרות אלפי אסוציאציות ביום (לא מגזים). רובם המכריע נשטף עם הזרם, ונעלם בחוסר אכפתיות מוחלט של המוח. הם לא מחזקים את הקשר כל כך. סתם עוד קישור מבין מיליארדים רבים רבים שיש לך במוח. מתי קישור כן מתחזק? כשאתה מתעכב עליו. אם ברגע שהמוח שלך הוביל אותך לקישור שבין אבן עגולה לתפוח, אתה מתחיל להתייסר ולומר: "אוי! אוי! הכל מתקשר אצלי לתפוחים! איזה באסה! ולמה זה קורה לי? למה אבן עגולה מתקשרת אצלי לתפוח? אצל אדם נורמלי זה בטח לא ככה… מה עושים עכשיו? הרי יש אבנים עגולות בכל מקום. הן תמיד יזכירו לי תפוחים?!"

כשאתה מגיב ככה לקישור, מבחינת המוח שלך זה פחות דומה לצעידה זהירה על עשבים ביער ויותר דומה למעבר של עדר פילים ואחריו בולדוזר שחורש את השביל הלוך חזור הלוך חזור. והנה נוצר לך לינק לתפארת ואתה יכול להיות בטוח שבפעם הבאה שתראה אבן עגולה… בטוח יקפוץ לך תפוח.

אז מה עושים? פשוט. באמת פשוט. פעם הבאה שעולה מחשבה כזו, פשוט תמשוך בכתפיים ותגיד "זו רק מחשבה". (אפשר לומר בלב כמובן). זהו. אין מה להתרגש. אין מה לפחד. אין מה להרגיש אשם. סתם עוד אסוציאציה אחת חסרת חשיבות מתוך מליארדים, שאם לא יתייחסו אליה היא תצתמק ותעלם. לא אומר עליך כלום. חסר משמעות. המשכנו הלאה. המוח שלך יקלוט מייד את המסר - שאתה לא מייחס ללינק הזה חשיבות (ובצדק), ולאט לאט, פעם אחרי פעם יקטין את האוטוסטרדה לשביל קטן, יפנה מקום לאסוציאציות חדשות.

(ואם פה אתה שואל - איך העצה הזו עובדת עם העצה של 'לקלקל את הזיכרון', אז התשובה היא שנכון. זה שתי שיטות שונות. פשוט תשתדל אם אתה מקלקל זיכרון, לא לערב את הרגש יותר מידי. הרגש גם צורב שבילים…)

והגענו לשלב האחרון. איך מחזקים זיכרונות וקשרים רצויים?

שלב ראשון: מייצרים אותם. תפתח עולם עשיר מלא בחוויות טובות שתשמח שייקשרו לדברים שאתה רואה. צא יותר עם חברים. תתנדב. תקרא. תטייל. תעשה כושר. תלמד דברים שמעניינים אותך בקודש ובחול. תבנה לך עולם אסוציאציות חדש ומלהיב.

בשלב השני: כל פעם שאתה שם לב שמשהו הזכיר לך זיכרון חיובי וטוב - תן לעצמך חיזוק חיובי.

מה זה חיזוק חיובי? טוב ששאלת. זה תחושה נעימה שאתה מקבל מייד אחרי ביצוע פעולה כלשהי. והיא דואגת שהפעולה הזו (או ה'קישור' הזה, במקרה שלנו) יקרו שוב. איך מייצרים אותה? יש כמובן את האופציה להסתובב תמיד עם שוקולד בכיס ולשים בפה תוך פחות משתי שניות כשמתרחשת אסוציאציה טובה. אם תשאל אותי זה קצת פחות ריאלי וקצת יותר משמין. בשביל זה יש את האופציה השניה, שהיא מושלמת. השיטה של הכדורסלנים. מה הם עושים כשהם קולעים סל? היד המאוגרפת הזו שעולה לאוויר בניצחון? טפיחה על הכתף של מי שלידם? חיוך? נקישה באצבעות? זה לא משנה, כל עוד זה ביטוי פיזי של השמחה שלהם. ככה המוח קולט את המסר ויגרום להם לקלוע ככה שוב, ולך - לחשוב על דברים טובים שוב. זה ממש לא צריך להיות משהו שכולם רואים. מספיק מחיאת כף עדינה. העיקר שתרגיש בפנים שזה גורם לך תחושה טובה. ושתעשה את זה מייד כשעולה לך אסוציאציה טובה.

ממש בקיצור - אל תתרגש מהאסוציאציות שעולות לך. הן לא אומרות עליך כלום. וככל שתתרגש פחות ותחשוב עליהן פחות, ככה יתפנה מקום לחלקים החדשים והטובים בחיים שלך, להתקשר לכל מקום במוח שלך. זה אולי נשמע הרבה עבודה אבל זה כמו כדור שלג. ברגע שכמה זכרונות טובים 'נתקעים' כולם מתחילים להצטרף אליהם.

אני מצרף פה עוד שאלה שאולי תביא לך תועלת.

שם לא דיברנו על הרשת של האסוציאציות אלא על מחשבות ספציפיות, ועדיין זה קשור.

https://www.makshivim.org.il/answer?id=1137726

אני שמח שיש לנו בעם נוער עם רצונות מדהימים כמו שלך.

אתה מוזמן להמשיך ולשאול אותנו. אפשר כאן בשאלה חדשה:

makshivim.org.il/ask-away

וגם במוקד הווטסאפ - 052-468-3927 ובמוקד הטלפוני - כוכבית 8298.

בהצלחה!

נתנאל

מוקד חברים מקשיבים