אווירה "משוחררת" בסניף: איך להדריך את הבת שלנו לפעול?

שלום לך.

מעצם טבעה, התבגרות היא לא תהליך שמתנהל על פי תכנית ברורה, כמו מתכון של עוגיות שוקולד. זה תהליך דינמי, מפתיע, הפכפך ומבלבל. לכם ההורים, ובעיקר לבת שלכם. ובכל זאת, התוצאות יכולות להיות מצוינות. אני לא רב, אבל שמחתי לקבל את שאלתכם, ומקווה שהתשובה תוכל לשמש אתכם.

1. תרבות הנוער

ההרגשה שלך מאוד מובנת. כנראה שלא משנה לאיזו סביבה "נעורית" היית הולך, אם היית נשאר שם מספיק זמן, סבר שהיית חש אי נוחות. כי ילדים ונוער הם מטבעם "לא מחונכים", כלומר - רוצים ליהנות ולשחק ולצחוק (: . וזה מאוד בריא! מאוד מובן שבבית יש אווירה מסוימת, ושלידכם הילדים מתנהגים קצת אחרת. אבל זה בדיוק הערך של תנועת נוער: מקום בטוח שבו יש לילדים מרחב משל עצמם, ואפשרות לחוות את התרבות שלהם בלי יותר מדי הפרעות. זה לא בהכרח אומר שיהיו שם הפרות של חוקים, נורמות או הלכות. אבל לא תהיה שם אווירה רצינית ו"מכובדת" במאה אחוז. וזה, בגדול - בסדר.

2. משימת ההתבגרות

כשילדים מתחילים להתבגר, הם מוצאים את עצמם במצב מבלבל: הם רוצים מצד אחד להמשיך וליהנות מהתמיכה המשפחתית המוכרת, ומהקירבה אל ההורים. ומצד שני מתפתח אצלם דחף חזק לפעול לבדם, ולהוכיח לעצמם שהם לא תלויים במבוגרים. לוודא שהם יכולים להיות עצמאיים, לקבל החלטות ולפתור בעיות. לבחור כיוון משל עצמם. ממש כמו שילד קטן בן 5 יכול להתעקש בכל מיני משימות: "אני לבד!". אני אפתח את הצנצנת, אני אצבע את הקיר... אני יכול לבד (למרות שהוא לא). גם בגיל 5 וגם בגיל 10 ו 15, המפתח שלנו ההורים הוא להביע אמון. "בטח שאתה יכול לבד! כל הכבוד!". להשגיח, לעזור, אבל לא לשבור את הביטחון.

3. מהי הדרך הנכונה?

מאוד טבעי עבורכם ההורים לכוון את הבת שלכם לפסוע בדיוק באותה הדרך שבה אתם פוסעים. לקבל החלטות דומות, לשמור על הצביון והערכים. וזה גם יכול לקרות. אבל לא במאה אחוז. כי הבת שלכם - היא לא אתם. היא יצור ייחודי, שונה, שעבר ועובר חוויות שונות ומושפע מסביבה שונה. יש במשוואה הזאת המון משתנים, שלא מאפשרים לנו לשלוט בתוצאה במדויקת או לחזות אותה. וגם זה - בסדר! היא כנראה תמצא את הדרך שלה להתחבר לערכים שלכם, בלי למרוד באופן חריף וקיצוני. כל עוד יתאפשר לה לקחת יותר ויותר שליטה על הבחירות וההחלטות שלה, בהתאם לגיל ולבגרות שלה.

איך עושים את זה בפועל?

להורים יש תפקיד כפול ולפעמים מבלבל:

1. להציב גבולות

2. להגביר ביטחון

איך אפשר לעשות את זה במקביל? אפשר! הנה כמה כיוונים:

1. זמן איכות

לפעמים הורים וילדים מוצאים את עצמם מבלים את הזמן המשותף שלהם רק בויכוחים, דיונים על כללים ותקנות, ומריבות על זמני חזרה הביתה ושיעורי בית. וזה פספוס גדול. כי משימת השמירה על הגבולות עולה לשני הצדדים במחיר יקר, במחיר היחסים והקירבה ביניהם. ולכן חשוב להקדיש זמן מיוחד עם כל ילד, זמן שמיועד לחיזוק הביטחון, ליצירת אמון הדדי, ולבילוי מהנה ביחד, במשהו ששנינו אוהבים.

2. כללים תמציתיים

קל מאוד לגלוש לאין ספור הרצאות ותוכחות על חשיבות השמירה על הכללים, ההלכות, החוקים וההנחיות של ההורים וביה"ס והיהדות. אבל בתחום הזה - לא כל המרבה משובח. לפעמים עדיף להיות יותר תמציתיים, להבהיר בצורה פשוטה מה הגבול, מה הכלל, מה הציפייה שלכם מהילדים - ולשחרר. תסמכו עליהם שהם מסוגלים להבין. כמו כן כדאי תמיד לתת טווח מסוים שאפשר להתנהל בתוכו, ולא רק חלון צר מאוד. למשל: הכי קל לדרוש מהילדה להגיע הביתה בדיוק בשעה X. אבל במצב כזה יכולה להיווצר הרגשה של צמצום, של "קטנוניות". מחזק יותר עבורה לקבל "טווח" זמן שבמסגרתו היא יכולה לחזור, או לבצע מטלה בבית, וכו'.

3. חיזוקים וחגיגת הצלחות: "לך נאה לשבח"!

ברור שדחוף לנו הרבה יותר להקפיד שלא יהיו הפרות של כללים, מאשר לשבח את הילדים כשהם עושים משהו "כמו שצריך". הרי זה טוב - למה צריך לשבח? מה לעשות שהנפש האנושית זקוקה לחיזוקים ספציפיים לגבי משימות שבוצעו בהצלחה. לגבי השתדלות שעשיתי ועלתה לי במאמץ. גם אם זה לא תמיד מרגיש ככה, לילדים מאוד חשוב לקבל מאיתנו ההורים חיזוקים. ולא רק כלליים כמו "אתה ילד טוב", אלא בעיקר חיזוקים ספציפיים: שמתי לב שלא סידרת רק את הספה, אלא גם פינית את הסלון כולו מגרביים ומשחקים! זה מאוד יסודי ומוערך". כמובן - בשפה שלכם. כשהמחמאה מותאמת למעשה המסוים, ומובעת בחיבה אמיתית - יש לזה ערך עצום. שווה להשקיע במחמאות האלה, לצד כמובן הערות כשמשהו לא מתבצע בהתאם לציפיות. אין סתירה בין הערה על משהו לא טוב, לבין שבח על משהו מצוין. כי כולנו עושים בכל יום גם דברים "לא מצוינים" וגם דברים טובים.

לסיכום: כשאתם מספקים לבת שלכם הדרכה עקרונית לגבי מה מותר ומה אסור, אתם יכולים לאפשר לה מרחב מסוים של שליטה. במרחב הזה היא תחליט בעצמה איך ליישם את הכללים.זה לא תמיד יהיה בדיוק כמו שציפיתם, אבל רק ככה היא תוכל לרכוש ביטחון וניסיון. ככל שתקפידו לשוחח איתה בנעימות, לעודד, לחזק ולהעיר באופן נעים ולא תוקפני, תוכלו לשמר את הקשר והאמון גם בתקופה הסוערת של ההתבגרות. וזה שווה כל שנייה (:

מאוד מוזמנים להמשיך לשתף אותנו ולעדכן איך הולך. אפשר כאן באתר בשאלה חדשה:

makshivim.org.il/ask-away

וגם במוקד הווטסאפ - 052-468-3927 ובמוקד הטלפוני - כוכבית 8298.

בהצלחה!

אוהד

מוקד חברים מקשיבים