שאלה
שלום כבוד הרב,
בשנים האחרונות נוצרה לי "חמות"
היחסים בנינו מעולים ואנחנו אוהבות ומכבדות מאוד אחת את השנייה,
אך יש לי קושי בסגנון ובפער שזה פותח אצלי,
חמותי בפשטות היא אישה דתייה, על כל המשתמע ועם ההגדרות... כביכול,
לראשונה הקושי שלי נחשף כשהיא החליטה לקנות שמלה שהיא מכנס לחתונה שלנו, כשביום עם היא הולכת עם חצאיות, הרגשתי איזשהו זלזול בעיקר בגלל שבאותה שנה התחתנו 3 ילדים
והשתיים האחרים נראים חיצונית יותר "דוסים" וכן אצלם לבשה שמלה שהיא חצאית, הדבר מאוד הפריע לי ולא ידעתי אם מותר לי להיכנס לזה או שזה שלה בלבד,הרגשתי שזה לא מכבד אותי ואת המשפחה שלי ואת הבן שלה והיה לי מוזר, אישה בחצאית שדווקא בחתונת בנה רוצה לבוא במכנס. כן התערבתי דרך בעלי וניסיתי שידבר אל ליבה בלי להגיד שזה מגיע ממני, ואכן החליפה.
מאז אני אצלם בהרבה שבתות וכו, והשפה שלה קשה לי. אבל עכשין במיוחד כי נולדה לי תינוקת ברוך השם.
היא הסבתא שאמורה להיות דמות בעייני, האמא, החמות..
היא קולנית מאוד אך לרב לא לטובה,
היא מקללת לעיתים, קוראת לכל איברי הגוף בשמם (לדוגמא בהנקת תינוק או בהחלפת חיתול) לא משנה עם כמה אנשים היא נמצאת ומול מי.. מצטמררות לי האוזניים בכל פעם ואני מובכת במיוחד כשאנחנו לא לבד והיא מדברת ככה בפהרסיה,
כשהייתי אצלי בבית ודיברה, אמא שלי האדימה מספר פעמים עד שהעירה לה ואמרה לה "אומרים ____ ולא משתמשים במילה ______ תכבדי את עצמך איך את מדברת.. ועוד בבית לא שלך"
היה לי מאוד קשה הסיטואציה ידעתי שאני אעביר למרות שקשה לי אבל לא ידעתי מה הלאה...
בנוסף המון קורה שהיא יכולה לקרוא לי לבוא לראות סרטון מצחיק (כי כאמור יש בנינו קשר מעולה) אך הסרטון יהיה מאוד לא צנוע ומאוד זול ברמה שאני ממש לא יכולה להסתכל ואם גבר היה מראה לי כזה סרטון הייתי מתלבטת האם זו הטרדה, אני מנסה להעביר לה שלא מתאים לי הסגנון והיא בתגובה תגיד "אה מה יש בזה" (למרות שהיא לא חוסכת ביקורת על כל מי שלא סגנון הדתי שלה) לדוגמא שבמושב שלה היא מהמעטות עם כיסוי ראש מלא כשאני עומדת מולה עם חצי....
בכל מקרה, התפתח בי חשש מאוד גדול עם המפגש של ביתי כשתגדל ובעזרת השם שאר ילדי עם הסגנון הזה שמגיע מדמות סמכותית וקרובה.
לא רוצה להתרחק וזה לא הסגנון שלי אבל לא יודעת מה לעשות.
תשובה
שלום וברכה
הנושא שבו את דנה הוא חלק מהמערכת המסובכת מאוד בנושאי המשפחה.
"משפחה לא בוחרים", וזה נכון לא רק בנושאים של קרבת דם, כי אם גם בתחום הנישואין. אמנם את בן/בת הזוג אני בוחרים, אבל ביחד מקבלים איתו משפחה שלמה – גם כשלא בחרנו בהם, ולעתים אף לא ידענו הרבה דברים.
מה עושים ?
לאמתו של דבר, אין לנו הרבה אפשרויות, זולת להתנהל בתוך המציאות המורכבת הזו, להוסיף אור עד כמה שניתן, ולהתרחק ממה שניתן להתרחק ממנו עד כמה שניתן.
לנסות ולנקות ככל הניתן את המצוקות. על מה שניתן לדבר או להעביר מסר – לעשות את זה; על מה שלא ניתן לדבר באופן ישיר – לנסות לעבוד עבודה פנימית שעיקרה תזכורת מתמיד כי חלק מהפגיעות בנו תלוי גם בשאלה האם אנחנו רואים את זה כפגיעה, והאם אנחנו מחשיבים את הפוגע כל כך. פעמים (לא תמיד), כשאנו מזכירים לעצמנו כי אפשר בכלל שהוא לא התכוון לפגוע, או לחילופין – שהעובדה שהוא התכוון לפגוע היא חסרת משמעות לגבינו, אנחנו מצליחים להירפא מתחושת הפגיעה, ולמצוא את עצמנו במקום טוב יותר.
להבין כי החלום שלנו (במקרה הזה: על חמות המהווה דוגמה ומופת) לא מתקיים, ולהתנהל בתוך המציאות הזו. להזכיר לעצמך שלא את אחראית על ההתנהגות שלה, ומה שאת צריכה להתמקד בו הוא לנסות כמה שיותר שהדבר לא יחדור אלייך. מותר לך לומר שזה לא מה שאת רוצה לעשות או לראות (אין מדובר בהעברת ביקורת, כי אם בלגיטימציה שלך לחיות את חייך כפי שאת רוצה), ובדרך זו להתנהל בעדינות.
לגבי הילדים: נראה לי שאפשר לדאוג פחות. ילדים יודעים היטב איפה נמצא האור, ואיפה נמצא הקשר העמוק איתם, ומה מכבד אותם ומה מגדיל אותם. הם יידעו לזהות מה הם מקבלים ממך, ולהבחין בדרך המאירה שלך.
כל טוב ושמחה