השגרה משעממת ומדכאת אותי.. איך שוברים את המעגל?

שלום לך.

מבין השורות עולות תחושות של חוסר אנרגיה ודיכאון. דיכאון הוא רגש שיכול להוציא מהחיים את משמעותם. בנוסף, שגרה שחוזרת על עצמה גם יכולה להוריד את המצב רוח כאשר ישנה ציפייה לריגושים. שאלתך היא הזדמנות מצוינת לחשוב איך מתמודדים עם תחושות אלו ומה אפשר לעשות?

שגרע?

כמעט כל אחת ואחד מאיתנו צפוי/ה להעביר את חייו בשגרה מסוימת. סדר חיים שמידי פעם יכול להתערער לטובה או לרעה בגלל שינויים שחלקם צפויים כמו גיוס לצבא, לימודים אקדמיים, חתונה וכן הלאה. סדר היום המוכר נותן לנו תחושות ביטחון ורוגע, וכך אנחנו לא צריכים לדאוג איפה נאכל היום, היכן נישן ועוד. בנוסף, השגרה מעניקה לנו מטרות עבורן אנחנו מוכנים להרים את הראש מהכרית, לדאוג למראה החיצוני שלנו ולצאת מהבית. המטרה יכולה להיות קבועה ומוכרת כמו הכנה למתכונת, יציאה עם חברות וגם משתנה מידי פעם כמו טיסה לחו"ל, בילוי לילי בסניף בחודש ארגון, טיול ועוד.

אז מה קרה? פתאום אנחנו מגלים שאנחנו עושים את אותם הדברים כל הזמן, דברים שמוכתבים לנו מלמעלה ולא בחרנו בהם, ואז השגרה נמאסת ובצדק. כמה אפשר להגיע כל יום לאותה הכיתה באותה השעה ולאותם השיעורים? למה אחרי הצהריים זה תמיד אותן החברות, אותן המטלות ואז שינה בשעה מסוימת בשביל המעגל החוזר הזה בבוקר? די, אי אפשר להמשיך ככה. במיוחד עכשיו, כשאנחנו בחורף, תקופה "נטולת חגים" וגם פעילויות מיוחדות כמעט ואין ואז אנחנו עמוק בשגרת הלימודים והבחינות, התחושה הזו מתחזקת.

איפה אני?

התחושות האלו נובעות גם כי בעצם בכל גיל ובמיוחד בגיל ההתבגרות, כולנו מחפשים את עצמנו. לדעת מי אני? מה מייחד אותי ולא אף אחד אחר? אנחנו רוצים לבחור בעצמנו, להרגיש שיש לנו מקום בעולם (ולא רק בעלון ההוא). מקום שייחודי רק לנו והוא שלנו, ולעשות דברים שאף אחד לא אמר לנו שאנחנו חייבים לעשות אותם. יש בנו רצון שיהיה שינוי, ריגוש והוא רצון טוב ורצוי. הוא מעיד שאנחנו רוצים לחיות, לחוות ולהרגיש ולא להסכים לשגרה אפורה נטולת סקרנות וגילויים. בגילך, כאשר הבגרויות עוד לא מחכות מעבר לדלת והזמן פנוי יותר-זה מובן מאוד שהצורך הזה דורש שנתייחס אליו ולא נתעלם.

אז מה אפשר לעשות? איך נוכל לסייע לתחושת חוסר האנרגיה לחיים וגלגל החוזר? הנה כמה רעיונות וכיוונים למחשבה שאת יכולה לשקול ולבחון:

1. הפעלה עצמית יזומה

שגרה אפורה כפי שראינו הוא מאפיין מרכזי בתחושת חוסר האנרגיה. על כן, אפשר לשבת עם עצמנו ולחשוב מה היינו רוצים להתנסות ולנסות מעבר למוכר לנו. אפשר להחליט לבדוק חוגים מסוימים כמו ריקוד והתעמלות שאפשר ליהנות בהם, להכיר חברות חדשות ועל הדרך לדאוג לעצמנו. לחשוב על תחביבים שתמיד חשבנו לעשות ולהוציא אותם לפועל כמו תכשיטנות, שחמט, איפור, קונדיטוריה וכן הלאה אשר ניתן ללמוד אותם ע"י מגוון בלוגים וסרטונים שעוסקים בנושא. השמיים הם הגבול ואנחנו רק צריכים לנצל זאת.

2. התנדבות

אומנם, אני מניחה כי יש לך "מחויבות אישית" במסגרת בית הספר, אבל זה לא סותר את זה שאם תרצי, את יכולה לבחור לעצמך התנדבות מסוימת שמתאימה לך. אין צורך ללכת דווקא לחינוך מיוחד ומקרים קשים שלעיתים לנפש קשה להתמודד. אפשר ללכת ולהצטרף לעמותות שמשמחות ילדים חולים, מארגנות מסיבה לקשישים או אפילו להירשם לקבוצות "משמחים" כאשר כל שבוע, יכול להיות שבאיזורך תהיה כלה בודדה שתוכלי לשמח. בכל אלו, ישנם אירועים שונים, מעגל חברים משתנה והשגרה מקבלת משמעות גדולה יותר.

3. רווח כספי

בגיל 15, אפשר בהחלט להתחיל לדאוג חלקית לדמי הכיס שלנו בעצמנו ולאו דווקא להיעזר בהורים. אנחנו יכולים ללמד שיעורי עזר בחשבון ואנגלית לילדים בשכונה, לעשות בייביסיטר בערבים, להכין כיפות, לאפות עוגיות ועוד. העובדה שזה בבחירתנו ייתן לשגרה שלנו משמעות אחרת וגם ייתן לנו אחריות גדולה יותר.

4. שיתוף דמות קרובה

העזרה הכי טובה שאיננו חושבים עליה לפעמים היא דווקא דמות קרובה. כזו שמצד אחד מכירה אותנו ואת טיבנו. לעיתים השיתוף של התחושות האלו עם אח/ות גדול/ה שכבר התמודדו, מדריכה או חברה קרובה יכולה להקל עלינו כשנמצא שאנחנו לא לבד, ואולי ביחד נוכל למצוא רעיונות להכניס חיים לשגרה המוכרת.

5. פנייה ליועצת

לפעמים חוסר האנרגיה יכול לנבוע מעצב עמוק יותר, פנימי וכואב יותר אשר הוא זה שבעצם גורם לנו להרגיש חוסר חיות ולא השגרה עצמה. במידה והצעדים הקודמים לא יעזרו, כדאי לשקול זאת. זה לא אומר דבר רע חלילה על מידת הנורמליות שבנו, אלא זה אומר שלנו יותר קשה לזהות בפנים מה מציק לנו וכואב, באמת שגורם לנו להרגשות האלו. דיבור עם דמות מקצועית יכול לעזור לנו להבין מה קורה בפנים, לחשוב איך מתמודדים מולו בצורה יעילה, ורק אם לא תהיה ברירה, להחליט לטפל בו בצורה מעמיקה יותר.

לסיכום: תיארת בשאלתך באופן מאוד מפורטת את תחושת חוסר האנרגיה מהשגרה האפורה. ראינו שמדובר בנושא מוכר ומאפיין את גיל ההתבגרות, וסקרנו כמה כיוונים לפעולה שיכולים לעזור: הפעלת עצמית יזומה, התנדבות, רווח כספי, שיתוף דמות קרובה ופניה ליועצת.

בכל מקרה, את מוזמנת כמובן לשוב ולפנות גם אלינו בטלפון 8298* או בווצאפ 0524683927. אפשר גם בשאלה חדשה באתר: makshivim.org.il/ask-away

בהצלחה!

שירה

מוקד חברים מקשיבים