תשובה בתנך

שלום,
שאלת מתי פעם ראשונה מופיע רעיון התשובה באופן מפורש בתנ"ך? ניסוח השאלה הינו מעט בעייתי, הרי בוודאי שלא כתוב אחרי איזה סיפור: "הנה זאת היתה תשובה". צריך לחלק את השאלה לשניים, פעם ראשונה שמוזכרת התשובה בפירוש. ופעם ראשונה שמוצאים תהליך של חזרה בתשובה, אך לאו דוקא יהיה מוזכר המילה תשובה.
הפעם הראשונה שמצאתי שמופיע השורש ש.ו.ב בתורה בהקשר של קשר שבין אדם לקונו הוא בספר דברים פרק ד פסוק ל: "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו". הפרשה שם היא פרשיית "כי תוליד בנים ובני בנים...". אומרת התורה שבנ"י ישתקעו בארץ ועלולים להיגרר אחרי הגויים, וללכת לעבוד ע"ז. יבואו עליהם רעות, ובנ"י יחפשו את ה'. ואומרת התורה שיש מציאות שבה האדם התרחק מהקב"ה בגלל חטאיו, והוא יכול לחזור ולהתקרב אליו. שזה בעצם תהליך התשובה.
אם נרצה למצוא את רעיון התשובה הראשון בתנ"ך נחפש את החטא הראשון. במדרשים מוזכרת חזרה בתשובה של אדם הראשון לאחר חטא גן עדן. המדרש אומר שלאחר שגורש האדם מן הגן, הוא נכנס לתוך מעיין הגיחון וטבל וביקש מהקב"ה שימחל לו על חטאו. אך כמובן שאין לדבר זכר בכתובים, וגם הסיפור אינו מתגלגל בצורה שנראה שהאדם חזר בתשובה. כך גם לגבי כמעט ואולי אף כל החטאים המוזכרים בהמשך, המדרשים מספרים על תהליכים של חזרה בתשובה. אך כמדומני שלא זה מה שחיפשת.
אולי בחטא השני בתנ"ך כבר נוכל למצוא את רעיון התשובה. את האמת החטא עליו אני מדבר לא ממש מוזכר, אבל כתוב שהיה חטא, או ליתר דיוק היה מקום לתקן. מה שאני מביא כאן הוא חלק מסיכום של שיעור ששמעתי מפי הרב יוני גרוסמן לגבי פרשיית קין והבל. קין והבל שניהם מביאים מנחה לה' ואז כתוב: "...וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאוד ויפלו פניו". הקב"ה מקבל את מנחתו של הבל ואת של קין לא, וקין נורא עצוב "ויפלו פניו". נראה לי די הגיוני שאם הקב"ה קיבל את מנחתו של אחי ואת שלי לא שיפלו פני. אך בא הקב"ה ופונה לקין בשאלה תמימה לכאורה: "ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך? הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו". הקב"ה שואל אותו, למה אתה עצוב, למה אתה מסתובב עם הראש למטה? מלבד ההפתעה הקיימת בעצם הדברים, ישנה בעיה בעצם התחביר של דברי הקב"ה. ניתן לפסק את המשפט שלפנינו בשתי צורות:
1. "הלוא אם תיטיב – שאת ואם לא תיטיב – לפתח חטאת רובץ"
לפי אפשרות זו מדובר במשפט של תנאי: אם תעשה כך [תיטיב] אז יהיה כך [שאת] ואם לא תיטיב אז יהיה לפתח חטאת רובץ. לפיכך, פירוש המילה 'שאת' הוא שהקב"ה יקבל את קורבנך, מלשון 'נשיאה', ובעצם הקב"ה רומז לקין שקורבנו לא התקבל משום שמשהו בקורבן שלו פגום. "ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' ". רש"י במקום מפרש:"מן הגרוע". ואומר שאם יביא קורבן טוב, אז יתקבל.
2. "הלוא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב – לפתח חטאת רובץ"
לפי אפשרות זו הקב"ה אומר לקין שאין זה משנה אם תיטיב 'שאת' או לא – העיקר זה שתיזהר מהחטא שעומד על פתחך. לפיכך, פירוש המילה 'שאת' הוא קורבן, מלשון 'משאת', והקב"ה אומר לקין שאין זה משנה אם הקורבן שלך טוב או לא כי הקב"ה מקבל קורבן בהתאם לאישיותו של האדם המקריב, ולא בהתאם לטיב הקורבן שאותו אדם נותן. לפי אפשרות זו הקב"ה אומר לקין: תפסיק לחשוב על הסיבה שבגלל קורבנך לא התקבל, אלא תתחיל לחשוב על האישיות והחטאים הרובצים עליך, שבגללם הקורבן לא התקבל. לפי הסבר זה אולי קורבנו של קין באמת היה טוב הרבה יותר משל הבל, ובכל זאת אומר הקב"ה שטיב הקורבן אינו מהווה מדד לקבלתו, והקב"ה מקבל את קורבנו של האיש התמים והישר ולא של האיש העשיר המשקיע בטיב הקורבן. והקב"ה מסביר לקין שאין לו סיבה להיות עצוב ושיפלו פניו, הסיבה שמנחתו לא התקבלה היא בגלל שאישיותו לא טובה.
פנייתו של הקב"ה לקין עדיין לא ממש ברורה , וכי זו לא סיבה להיות עצוב ונפול, שהאישיות שלי אינה טובה ורצויה לפני הקב"ה. נראה לי שמה שבא לומר כאן הקב"ה הוא, אל תהיה עצוב אתה יכול להשתנות. ואם תשתנה מנחתך גם תתקבל. שזה רעיון התשובה . וזה אפילו אחד הדברים המרכזיים עליהם מדברים הנביאים כשהם קוראים לישראל לשוב בתשובה. ממש בתחילת ספר ישעיה פרק א פסוק יא אומר הנביא: "לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְקֹוָק שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי: כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי: לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה: חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא: וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ: כל המצוות שלכם לא רצויות ולא מתקבלות, כי ידכם דמים מלאו. אתם מושחתים ומעוותים מוסרית וחברתית. אי אפשר לנתק בין הפעולה לאישיות המבצעת אותה. ותמה הקב"ה על קין מדוע נפול הוא, הרי את אישיותו יכול הוא לתקן, הוא יכול לחזור בתשובה.
אולי זו הפעם הראשונה שמופיע הרעיון של פגם במעשיו ,באישיותו, ובקשר של האדם עם קב"ה, ויכולת לתקן זאת. אך גם כאן אין חזרה בתשובה. הפעם הראשונה שמצאתי מפורש בתורה שאדם עושה תהליך של תובה הוא בסיפור יהודה ותמר [בראשית פרק לח]. בסוף הפרשיה כאשר תמר אומרת ליהודה שהיא בהריון מאותו אדם ששיכים לו החותמת והפתילים האלה, ויהודה מבין שהוא נפל בפח. יהודה אומר: "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני". יהודה מכיר בחטאו ולוקח אחריות על מעשיו. הבעיה היא שניתן לנתק את הסיפור לגמרי מיחסים של אדם אל מול קונו. אפשר להגיד, ואולי אפילו נראה יותר פשוט לומר. שכל ההכרה של יהודה היא ברמה המוסרית חברתית, בין אדם לחבירו. ללא קשר לאיסורי עריות שבתורה. במיוחד לאור העובדה שבוודאי שבתקופתם (וקודום מתן תורה), בעילת פנויה איננה בעיה הלכתית.
ולסיכום נסגור מעגל, הפעם הראשונה שמצאתי תהליך מלא של תשובה, הנוגע ליחסים דתיים שבין האדם לבורא היא מה שכתבתי בהתחלת ספר דברים.
שבת שלום!
אריאל
צוות ישיבת הר עציון