תרומות

שלום ליטל!

אני אאריך בהקדמה בכדי שתביני את התשובות לשאלותייך:
ראשית, אביא כמה סעיפים ממשנה תורה לרמב"ם (הלכות מתנות עניים פרק ז) -

א מצות עשה ליתן צדקה לעניי ישראל כפי מה שראוי לעני, אם הייתה יד הנותן משגת, שנאמר "פתוח תפתח את ידך, לו" ...וכל הרואה עני מבקש, והעלים עיניו ממנו, ולא נתן לו צדקה - עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תאמץ את לבבך, ולא תקפוץ את ידך, מאחיך, האביון".

ב לפי מה שחסר העני, אתה מצווה ליתן לו - אם אין לו כסות, מכסין אותו; אין לו כלי בית, קונין לו כלי בית; אין לו אישה, משיאין לו אישה; ואם הייתה אישה, משיאין אותה לאיש: אפילו היה דרכו של זה העני לרכוב על הסוס ועבד רץ לפניו, והעני וירד מנכסיו*קונין לו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו, שנאמר "די מחסורו, אשר יחסר לו"

...

ה עני שאין מכירין אותו, ואמר רעב אני, האכילוני - אין בודקין אחריו שמא רמאי הוא, אלא מפרנסין אותו מיד. היה ערום, ואמר כסוני - בודקין אחריו שמא רמאי הוא; ואם היו מכירין אותו - מכסין אותו לפי כבודו מיד, ואין בודקין אחריו.

מצוות צדקה והסיוע לעניים הן מהיסודיות והחשובות ביותר מבין המצוות שבין אדם לחבירו. הגמרא במסכת בבא בתרא מאריכה מאד בחשיבותה, במעלותיה ובתועלת של הצדקה. להבדיל מגמילות חסדים (כלומר, הגשת עזרה - לא ממונית - לאדם שזקוק לה) שכשמה כן היא - מידת חסידות שאינה חובה, מצות הצדקה היא חובה גמורה, ולא המלצה.
אכן, כפי שאת שואלת, ישנו דיון בהלכה לגבי הצורך בבדיקת האדם שאנו נותנים לו צדקה, כשהמסקנה היא שמי שמבקש אוכל, חייבים לתת לו אוכל בלי לבדוק כיון שהוא רעב ומצטער, אבל מי שמבקש בגדים (ולכאורה בכלל זה גם כסף שאפשר לקנות בו כל דבר), יש לבדוק ולאחר מכן לתת לו.
ע"פ הגמרא, מי שנותן לעני שאינו הגון (רמאי), מפסיד את כספו כיון שהדבר לא נחשב לו כמצוה. היא גם כותבת שלאדם רשע שולחים עניים רמאים כדי שיבזבז את כספו עליהם. בכל זאת חשוב להבין שאם אדם מבקש כסף ואין לך אפשרות לבדוק אותו אם הוא דובר אמת, ולבסוף אתה לא נותן לו ומתברר שהוא דובר אמת - עברת על מצות עשה ולא תעשה.
צריך להדגיש שגם מי שאינו נותן צדקה לעני מסוים (משום שאין לו כסף באותו רגע), צריך לפייס אותו בדברים (וזה לא עולה לנו כסף (: ). הגמרא אפילו כותבת שמי שמפייס את העני ומראה לו פנים טובות, גדול יותר ממי שנותן לו צדקה בפועל (כמובן שהכי טוב לעשות את שניהם).
כפי שכותב הרמב"ם מצווה לתת לעני כל מחסורו, כפי מה שראוי לו.

לשאלותייך:
1. הכנסת כלה היא מצוה עצומה (אחת מהמצות ש'אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעוה"ב), ומעבר לצדקה כלפי הכלה והחתן, מקיימים בה גם הקמה של בית בישראל ממש, ואין כאן מקום להאריך בחשיבות הדבר. כחתן די טרי, אינני מבין את האמירה שלך ש"חתונה לא עולה כ"כ הרבה כסף". לא כל חתן וכל כלה, ודאי שלא ההורים והמשפחות, יסכימו לחתן את ילדם ברבנות, ובצדק, והעניין הוא באמת הרבה יותר מורכב ממה שאת מציגה (יעידו אלפי זוגות צעירים שרצו לצמצם בהוצאות החתונה ולא עלה בידם). לא יתכן שבגלל דבר כזה נמנע מהם להקים את ביתם. כמו כן, כפי שכותב הרמב"ם, החובה היא לתת לעני כפי שראוי לו, ואפילו להרכיב אותו על סוס ולתת לו עבד אם זה מה שראוי לו. לא נראה לי שיש מי שראוי לו להתחתן כפי שאת מציעה. בנוסף, לא מצאנו מעולם היתר לעשות הפרדה בין עניים שיש להם חשיבה פיננסית נכונה לבין כאלה שעושים טעויות ולא יעשו שימוש טוב ונכון בכסף. אולי להיפך - דווקא המסכנים שלא יודעים מה לעשות צריכים יותר עזרה. אם יש לך דרך טובה לעזור להם לקום על הרגליים ולפרנס את עצמם - אין לך מעלה גדולה מזו בצדקה, ותבוא עלייך ברכה. אם לא - עדיין מוטלת עלייך חובה לתת להם.
כל זה מדובר במקרה שידוע לך שהחתן והכלה אכן זקוקים לכסף ולא מדובר ברמאות.

2. לגבי נאמנות לצדקה:
כפי שניתן להבין מהרמב"ם, כל עוד אדם לא מבקש שיאכילו אותו, יש לבדוק שהוא לא רמאי. החובה לבדוק לא פותרת מלתת כל עוד אינך יודעת בודאות שהמבקש הוא שקרן (יתכן שאמו צריכה לעבור ניתוח נוסף חו"ח. אגב, זה שהוא נכנס רק לבתים פתוחים אולי מראה כמה הוא מתבייש לפנות לאנשים ולבקש צדקה. חשוב לציין שחיזור על הפתחים היא סיטואציה בכלל לא נעימה).
ישנן כמה דרכים לפתור את הבעיה: א. לבדוק. אפשר לבקש ממנו להביא מסמכים שמוכיחים את המחלה, או לבדוק בדרך עקיפה. ב. במקרה שאי אפשר לבדוק משום מה, ניתן לתת את המינימום המחוייב בהלכה, שזה שווה פרוטה (כ10 אג'), ו'לבזבז' את הכסף על מצוות אמיתיות שאנו בטוחים בהן. ג. אם אדם יודע שיש בו מעשים שדורשים תיקון, יתקן, ויתפלל שהקב"ה ישלח לו רק עניים הגונים שיוכל לקיים בהם מצוה כהלכתה.

גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה (בבלי בבא בתרא).

אליהו.
(המשיב אינו רב).