שאלה
שלום וברכה לכבוד הרב!
אני נפגשת עם בחור שמאוד מוצא חן בעיני ב"ה, אני מבינה שיכלית שקיימת התאמה ואפילו מרגישה רגש לא מועט. הבעיה היא ש... הבחור לא אוהב אותי. טוב לו בקשר והוא חושב שיש התאמה, אך משום מה הרגש לא הגיע.. וברור לו שבלעדיו לא שייך להתקדם לצעד הבא, ואנו ממשיכים להיפגש בתקווה שזה יגיע, מתישהו...
מחד איני רוצה להלחיץ אותו, אבל מצד שני אני מרגישה מאוד "תקועה", דברים לא זזים, הפגישות נחמדות אך איני מרגישה שהן תורמות לי הרבה כי יש תחושה שבאמת סיימתי לבדוק, יש תחושה של הליכה אל הלא נודע: מי אמר שמתישהו הוא כן ירגיש???
אני לא יודעת אם להיות טובה וסבלנית, או ללחוץ יותר במגמה להבהיר לו שהוא באמת עלול לגרום לקשר הזה ליפול אם הוא לא יעשה משהו בהקדם, הרי אי אפשר כך להמשיך...
הוא חושב ששייך להמשיך להיפגש ולא לעשות פסק זמן וכו'. אני גם חושבת כך. האם אני מתעלמת מהצרכים המיוחדים שלו? האם הדבר מעיד על בעיה מסויימת בו? איך יתכן לא להרגיש? (הוא טוען שהבעיה היא בו), ובכלל איך יוצאים מהסבך הזה???
האם יש משהו שאני יכולה לעשות מצידי כדי לגרום לו כן להפתח רגשית? (הוא יודע מה אני מרגישה).
תודה רבה רבה לרב ובשורות טובות לכלל ישראל!
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
הבעיה הזו שאת מתארת היא [בעיה שלו ]ומצידו !
הוא זה שצריך לטרוח ולשאול על עצמו!
הוא זה שצריך להפתח ולבדוק את עצמו!
הוא זה שצריך להרגיש או לא להרגיש.
ולכן זה לא מועיל שאת זו שעושה עבורו את העבודה.
כי אהבה זה פונקציה של נתינה וכנראה את הדומיננטית ופועלת ויוצרת ועושה והוא יותר פסיבי ולכן הוא לא מרגיש כלום.
כדאי לך לכוון אותו כך שהוא זה שישאל את השאלה והוא זה שיגדיר את הרגשותיו וינתח את מצבו.עליו מוטלת החובה לקבל החלטה לגבי המשך הקשר שלו איתך.
בהצלחה,
עוזיאל