שקר

שלום דן!

כתוב בתורה 'מדבר שקר תרחק'. אמנם נחלקו חכמים אם יש בכל מקרה של אמירת שקר איסור דאורייתא, אך ודאי שזהו איסור חמור שרק במקרים מעטים וספיציפיים מותר 'לעבור' עליו (יש מקרים שבהם מותר לשקר לצורך ולתועלת, אולם הם מצומצמים ויש ללמוד אותם לעומק).

אתה שואל מה צריך אדם שעבר על האיסור לעשות בכדי לתקן את מעשיו.
כאשר היה בית המקדש קיים, אדם שהיה עובר עבירה בשוגג, כלומר מחוסר ידיעה או שכחה של האיסור, היה מביא קרבן לבית המקדש, והיה מתכפר לו.
כל זה בזמן שבית המקדש היה קיים. אולם בימינו, שבעוונותינו הר הבית שומם, אין לנו אפשרות להביא קרבן ולכפר בכך על מעשינו.
כל זה אמור בחטא שבשוגג. אדם שחטא במזיד אינו מביא קרבן, אלא נענש על חטאו (בידי אדם או בידי שמיים, כל מקרה לגופו). אולם חז"ל לימדו אותנו שתמיד יש דרך לתקן, אפילו בחטא שנעשה במזיד. התיקון הזה הוא התשובה.

שקר לחבר הוא חטא שבין אדם לחבירו, ולכן לפני שאדם עושה תשובה עליו, הוא חייב לרצות את החבר שנפגע ממנו, עד שיסלח לו (חז"ל אמרו ש'חטא שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו'), לכן, אם יש אדם שנפגע בכל צורה שהיא מהשקר שאמרת, אתה חייב כדבר ראשון לפצות אותו על הנזק ולרצות אותו על הפגיעה (במקרה שהוא לא יודע ששיקרת ואם תספר הוא יפגע, אסור לספר לו משום שזה עצמו יהיה חטא, אלא צריך למנוע את כל הנזקים שנגרמו לו מהשקר ללא ידיעתו, ולפצות אותו עליהם עד שאם היה יודע היה מתרצה לסלוח).
השלב הבא הוא התשובה, שכוללת כמה שלבים בתוכה. השלב הראשון שעברת כבר הוא הכרה בחטא. לאחר מכן צריך להתחרט על כך שאדם עשה את המעשה ולקבל על עצמו להבא שלא לעשותו עוד (כדי להשלים את הקבלה לעתיד ואת החרטה בצורה שלימה, ראוי ללמוד את פרטי האיסור בהלכה, דבר שמביא את האדם לדעת ולהתרחק מהאיסור). הדבר האחרון שצריך לעשות הוא וידוי בפה. מצא לך זמן שקט ורגוע, אולי לפני ברכת 'המפיל' שלפני השינה, ודבר על החטא בינך לבין הקב"ה. ישנו נוסח שאפשר לומר, אולם לעניות דעתי עדיף לומר בעצמך מה שעל לבך, ולהקפיד לבטא את ההכרה בחטא, החרטה והצער שלך מהמעשה והקבלה לעתיד.

לסיכום, התיקון לשקר לחבר הוא: לרצות את החבר עד שימחול לך, להתחרט בלב חרטה גמורה ולקבל להבא (מתוך לימוד והבנה של החטא) לא לחזור למעשה זה לעולם, ולהתוודות בפה על החטא.

חודש טוב ופסח כשר ושמח!
אליהו.
(המשיב אינו רב)