שאלה
שלום לרב ושבוע טוב.
אם אפשר, שתי שאלות בנושא שקרים.
1. לחבר שלי אין בגרות מלאה וחסרים לו שני מקצועות. הוא מתכוון להשלימה בקרוב. אני באה ממקום מאוד רציני בכל העניין הזה של לימודים, למדתי באוניברסיטה והבגרות שלי מלאה ועם ציונים טובים, ב"ה. אצלנו בבית יש חשיבות גדולה ללימודים, וכך גם הסביבה שלי וחלק מהחברות שלי. אם חברה שלי שואלת אותי אם יש לחבר שלי בגרות (שאלה אותי אם בדקתי טוב שהכל בסדר איתו מבחינת לימודים וכד'), האם מותר לי לשקר לה ולהגיד שיש לו בגרות ושהכל בסדר? כמובן שהשקר במקרה זה הוא לא כדי סתם להונות את חברתי אלא למנוע פגיעה בכבודו של חברי וגם כדי שלא אאלץ להתמודד עם הביקורת הקשה שתופנה אלי. אין לי כוח להערות שיעירו לי ואין לי כוח שיטיפו לי על העניין. כמובן שזה לא שאני עיוורת ואני כן סומכת עליו שכל מה שיעשה, יצליח כי הוא פשוט בחור כזה (דוגמא לטיבו היא בכך שמעריכים אותו מאוד בצבא, שם הוא קמב"ץ ומייעדים אותו להמשיך למ"פ) והוא כן רציני וכן רוצה ללמוד בחייו ולהשלים את מה סחר עד כמה שניתן. האם מותר לי לשקר?
2. עוד שאלה בנושא שקרים-אם אמי שואלת אותי שאלה בנוגע לאחותי הקטנה (כבר לא קטנה כ"כ, כמעט בת 18) בנוגע למשהו שאחותי לא הייתה רוצה שאמי תדע, האם אני מחוייבת לספר לאמי על כך או לשמור על אמונה של אחותי? ואסביר על המקרה הספציפי, כי זה חשוב-מדובר בכך שהיא צריכה לעמוד במקום מסוים בלילה כדי לחכות לאבי שיאסוף אותה, אחרי בילוי עם חברות, כאשר לעיתים החברות מלוות אותה לשם ומחכות איתה אך לעיתים מחוסר ברירה היא נאלצת לחכות כמה דקות לבד כי יש לחברות אוטובוס שהן לא יכולות לפספס. מדובר רק בכמה דקות והיא מאוד אחאראית והיא מדברת איתי בטלפון עד שאבי מגיע אליה אבל אם אמי תדע את זה, יש מצב שהיא לא תתן לה לצאת יותר עם חברות או שממש תעשה לה בעיות (אמא שלי היא חרדתית בצורה מגוזמת מאוד ומגבילה מאוד). אמי שאלה אותי פעם אם היא מחכה לבד (כשדיברתי עם אחותי בטלפון) ואמרתי "לא" למרות שהיא כן חיכתה לבד. האם נהגתי נכון? אמי פשוט לא תתן לאחותי לצאת מהבית אם היא תדע.. ומצד שני אני לא רוצה שאחותי לא תסמוך עלי יותר ולא תתקשר אלי כשתהיה לבד.
תודה רבה.
תשובה
שלום וברכה
א. נקודת המוצא של דיונים מעין אלה היא שהתורה ציוותה בציווי מיוחד במינו "מדבר שקר תרחק", לאמור: לא רק שאסור לשקר, אלא שחובה לעשות מאמץ מיוחד להתרחק מן השקר באופן מיוחד. רק על בסיס זה אפשר להתחיל את הדיון לגבי מצבים בהם מותר לשקר. בעבר כתבתי על זה קונטרס הלכתי מסודר, ראי באתר ישיבת פתח תקווה. לא זו בלבד, אלא שגם מבחינה פרקטית הדבר כדאי, כי הרבה פעמים דווקא השקר מסבך את המצב ואילו אמירת אמת – פשוטה יותר, על אף שהיא כואבת בהתחלה.
ב. השאלה היא האם המצב הזה מחייב שינוי מפני השלום. אם זה כדי למנוע פגיעה בחברך – הדבר מותר, אולם צריך לשקול האמנם זו כל כך פגיעה שאין בגרות בצורה מלאה, ואז יותר טוב לומר את האמת הפשוטה. לאחר שיקול הדעת שמדובר אכן ברצון למנוע פגיעה בו (ביקורת שאינה מוצדקת כלפייך אינה סיבה לומר דברים שאינם אמת) – הדבר מותר, ואולי חובה.
ג. בנוגע לסיפור של אחותך: את לא רשאית לשקר, ואת לא רשאית "להסגיר" את אחותך, אלא למצוא תשובה מתחמקת, ולומר לאמך כי אחותך אחראית מאוד ושומרת את מה שאמא שלה אומרת לה לעשות. זו כמובן דוגמה אחת לעיקרון הזה.
כל טוב