שמירת נגיעה

לשואלת שלום רב.
אינני מכיר אתכם אישית ולכן אתן כמה קוי חשיבה שייתכן ויעזרו לכם.
במצבכם יש 3 אפשרויות שלכל אחת החסרונות שלה:
1. להתחתן עכשיו. יש קשר נפשי, יש אהבה, יש התאמה. ומצד שני רוצים לא ליפול. אבל פיתרון זה אינו פשוט. שניכם נמצאים בתקופה מאד חשובה בחיים. תקופה של עיצוב האישיות. הוא נמצא לפני שנת ישיבה ואח"כ גיוס, את נמצאת לפני שנת מדרשה. יתירה מזאת, ממה מתפרנסים? ואיך לומדים אח"כ?
2. להמשיך כך עם קשר נפשי עמוק ולשמור על כל כללי ההלכה. הבעיה היא - עד מתי? עד שיגמור את הצבא, נניח בעוד 4 שנים? ואיך שומרים על ההלכה עד אז? ובעיקר אחרי שכבר נפלתם. ובכלל צריך להבין שקשר כזה עמוק שנמשך זמן רב ללא מימוש, הוא קשה מאד ופעמים רבות הוא מתמסמס, או שנכשלים.
3. להיפרד. אמנם כתבת בצדק שזה בלתי אפשרי מבחינתך. אעפ"כ זאת אפשרות שצריך לשקול, כיון שלפעמים זאת האפשרות היחידה שנשארת.
מה שעוד אפשר לעשות זה לא להתנתק לגמרי אלא לצמצם מאד את הקשר ולשומרו על אש קטנה. למשל רק קשר טלפוני וגם אותו להגביל לפעם בחודש או שלושה שבועות, וכן מפגשים משפחתיים או משהו דומה. זה מאפשר להתרכז בלימודים ומצד שני לא משגע את השכל ומאפשר לכם לא להגביר את הגעגועים הנפשיים והפיזיים ולא להיכשל.

אם כן מהי הדרך הטובה לכם? אינני יודע. אינני מכיר אתכם ואת כחות הנפש שלכם, לא את המשפחות ולא את המסלול שבחרתם בחיים. העליתי רק כמה נקודות למחשבה. ייתכן שהדרך היא להתחיל באפשרות 3, של צמצום הקשר, ואם זה לא הולך, לעבור ל- 1 ולהתחתן.
ובינתיים, אני ממליץ לכם ללמוד היטב את פרטי ההלכות של ייחוד ונגיעה והרעיון שיש בזה, ולעשות מאמצים רבים להקפיד עליהם. תשתדלו לא להכניס את עצמכם לנסיון שתתקשו לעמוד בו.
בברכה
אפי קיציס