שמירת הזרע והיהדות

שלום לך. מה שלומך? אתה אמנם לא כותב את שמך, אך ניראה לי שנסתדר. שמי הוא אמיר וכבר כאן אני רוצה להדגיש שאינני רב. כך אולי נכיר טוב יותר. אתה מעלה נושא כ"כ חשוב וכ"כ רלוונטי. יפה מאוד שכך אתה מסתכל על המציאות. אני מכיר רבנים רבים, שכאשר אמרו להם שתלמידיהם (בישיבות תיכוניות מובחרות) נכשלים באיסור זה, הם סרבו להאמין. המציאות מראה באופן שאינו ניתן לערעור שנערים רבים, גם מהציבור הדתי לאומי (והחרדי), נכשלים בזה. אנסה להתייחס לנושא זה, מנקודת מבטי. בדר"כ אנשים מתביישים לדבר על דברים כאלה ובמובן מסויים זה טוב, אך לפעמים צריך להסביר כמה דברים בסיסיים. ננצל את שאלתך להעלות נושא זה על הבמה.
אני רוצה דווקא לפתוח בסוף דבריך ומשם להמשיך. אתה שואל שאלה מצוינת. האם מותר לקיים יחסי אישות עם אשה שפסק לה אורח כנשים? לכאו' זה שז"ל (שפיכת זרע לבטלה)! כאן חשוב שנגדיר דבר בסיסי מאוד. ההלכה קובעת שאשה מעוברת (אשה שבהריון) טהורה לבעלה. לכאו', גם כאן יש בעיה של שז"ל. מכאן אנו לומדים, שההגדרה המדויקת היא לאו דווקא חוסר יכולת להיכנס להריון, אלא אי קיום יחסי אישות טבעיים עם האשה. איש ואשה זוכים להתייחד – וה' עימם. בזמן כזה, אומרת התורה, לא יתכן שהם יעשו פעולות כדי למנוע כניסה להריון* אך אם האשה לא יכולה להיכנס להריון מסיבות טבעיות, כמו שפסק לה אורח כנשים, או שהיא כבר בהריון – אין בזה בעיה.
איסור שז"ל (שפיכת זרע לבטלה) נאמר בעיקרו לגבי איש העושה מעשה ער ואונן. חז"ל מסבירים, שחטאם הגדול של ער ואונן שעליו מתו הוא, שהיו מקיימים יחסי אישות עם נשותיהם, אך בצורה של: "דש מבפנים וזורה מבחוץ". במצב כזה, לא יתכן להביא ילדים לעולם. חכמים בגמ' אומרים שבאותה מידה שהאיסור קיים באדם נשוי, כך זה קיים באדם פנוי (רווק). מה כ"כ נורא בזה?
אני רוצה להעלות כאן כמה טיעונים בהסבר איסור זה. ראשית, התורה מעודדת חיים ומתרחקת מהמוות. לא סתם נראה תורתנו 'תורת חיים'. זהו יסוד חשוב מאוד ביהדות. אם תשים לב, תבחין בכך שכל דיני טומאה וטהרה, בנויים על חיים ומוות. זרע האדם הוא כוח ליצירת חיים. ע"פ התורה צריך אדם לכוון את הכוח הזה בעת הזיווג עם האשה. כל מצב אחר, הוא השחתה.
שנית, חז"ל נתנו אופי מסטי-קבלי לשז"ל. הם הסבירו שהזרע של האדם הם בעצם הילדים העתידיים שלו, וכך יוצא שאדם שחוטא בעוון זה הוא רוצח את ילדיו! ההרחבה גולה יותר, אך אינני מקובל כך שאני לא ממש יודע.
נקודה שלישית, חשובה בעיני, היא המשפחה היהודית. אם תשים לב, תראה שהמשפחה היהודית נמצאת בלב התורה. מצוות ואיסורים רבים שיכים לתחום המשפחתי-ביתי. תחום זה חשוב מאוד גם לחז"ל ולכן הם הרבו לעסוק בו. המגמה המרכזית היא לשמור על התא המשפחתי, שהוא ממש מקודש. תסתכל קצת החוצה ותראה כמה מצב הזוגיות היום מקולקל. משום כך, מצווים חכמים שתהייה קדושה וטהרה בין האיש והאשה. בין הדברים השונים והמגוונים, נמצא גם איסור זה. האשה והאיש צריכים להיות ביחד ולא בנפרד. אזכיר לך פס' מוכר: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב:כד). זה לא רק שצריך להביא ילדים לעולם. כמובן שזה דבר חשוב מאוד, אך גם בלעדי זה הם תמיד ביחד. אם אבקש ממך לפתור תרגיל זה: 1 1 אתה תאמר שזה 2, נכון? אבל איש אשה = 1 ולא 2!!! בעז"ה, כשתתחתן אני חושב שתבין זאת יותר. לעולם תזכור: "שתיים זה תמיד ביחד". התורה מצווה אותנו להיות קדושים וטהורים, גם בדברים צנועים שבין איש לאשה. זהו ההבדל בין עם ישראל לשאר אומות העולם. קידוש (כל) החיים.

לסיכום, שאלתך חשובה ונפלאה. אני רוצה קודם להדגיש: מותר ואף מצווה לאדם לקיים יחסי אישות בצורה טבעית עם אשתו. לדעתי, כשמסתכלים עליה בצורה כזו, קל יותר להבין את דברי חכמים. חשוב לי להדגיש: כמובן, עם כל הקושי, שאני מודע אליו, א"א להתיר שז"ל. אדם צריך לעבוד על עצמו בנושא זה.
שואל יקר, שאלתך מגלה דאגה, אחריות וחכמת לימוד. אני מקווה מאוד שהבנת מה שניסיתי להעביר לך. אם לא הבנתך, או שיש לך שאלות נוספות, אתה מוזמן תמיד. כמובן שאם אתה רוצה לחלוק או להביע דעה אחרת, אתה מוזמן. נשמח לשמוע ממך עוד...
צוות ישיבת אלון שבות
אמיר