שוחטי הילדים ומצוות עונה

שלום לך, אופיר.
אתה מבין את האיסור של הוצאת זרע לבטלה בצורה מסויימת, מתוך הבנה שלך. תרשה לי להציע לך הבנה אחרת, שלפיה לא מתעוררת השאלה שהעלית.
הקב"ה נתן לאשה אפשרות הולדה, בגופה של האשה, עם לידתה, נמצאות כל הביציות שבהן פוטנציאל ליצירת חיים. עם הגיע גיל ההתבגרות, מתחיל לפעום בגופה של האשה מחזור קבוע, בו נפרדת מן האשה ביצית אחת בכל חודש, אם הפוטנציאל ליצירת חיים לא מומש. פרידה זו איננה תלויה בבחירת האשה, היא מתרחשת שלא בבחירתה של האשה.
הקב"ה נתן לגבר אפשרות הולדה. בשונה מן האשה, הזרעונים שהם פוטנציאל יצירת החיים, לא נמצאים בגופו בלידתו, ולא עד גיל ההתבגרות. או אז, מתחיל גופו לייצר זרעונים, ובכמויות של מליונים. אורך חיי הזרעונים הוא של ימים ספורים, וזרעונים שפוטנציאל יצירת החיים שלהם לא מומש, נספגים בגוף, או נפלטים ממנו החוצה. תהליך זה, איננו נתון לבחירה של הגבר.
יש לגבר אפשרות, להביא לפליטת זרע מגופו, ותוך כדי כך, לחוש עונג. לגבי גבר נשוי, זו חובה המוטלת עליו, אך לאו דווקא כדי ליצור חיים חדשים. הקב"ה יצר את האדם בצורה כזו, שבני הזוג אינם יכולים לדעת בוודאות שמקיום יחסים ביום מסויים, יתחיל הריון. אולי זו הסיבה, שלא מברכים לפני קיום יחסי אישות "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על פריה ורביה", כי הפריה לא תלויה בנפשות הפועלות, הגבר והאשה, אלא ב"שותף השלישי"- הקב"ה...
יחסי אישות בין בני הזוג הנשוי, אינם מוכוונים פריון דווקא, אלא הם חלק מ"תחזוק" הזוגיות, והחשיבות של קשר גופני מהנה בין שני בני הזוג. אשר על כן, גם כאשר האשה הרה, ואין אפשרות ליצור חיים חדשים, וגם כאשר האשה הגיעה לגיל שבו אין אפשרות שתכנס להריון (סביבות גיל 50) הגבר עדיין מחוייב ליחסי אישות עם אשתו. חובה זו מופיעה בתורה בצורה מפורשת (בתחילת פרשת "משפטים" בספר "שמות") "....ועונתה לא יגרע". מתקני הכתובה דאגו לכלול בה פסקה המזכירה חיוב זה ("ולמיעל לותייכי כאורח כל ארעא") ובמשנה קבעו את נורמות התדירות של החיוב (מסכת כתובות, פרק ה' משנה ו').
אני מקווה שאתה מבין, שדרך ראיה זו, השונה מזו שלך, פותרת את השאלה שהעלית.