שאלה
שלום רב
במסגרת עבודה יוצא לי לעבור על עיתונים רבים מתקופת השואה. אני קורא ומזדעזע קשות מתיאורי הזוועות של עדים שהצליחו להמלט.
אך מה שמזעזע אותי אף יותר מזה הוא הכתבות אודות ההתעלמות של העולם מהיהודים. שיחות מתנהלות בחלונות הגבוהים בעולם, ממש כמו היום. הרבה דיבורים ריקים מתוכן ומעשים אין.
מה שיותר מדאוג אף מזה הוא המצב הרוחני של העם היושב בציון באותה תקופה. אז השבת היתה מעוררת כבוד אצל כל יהודי, חולקו קנסות על עסק שלא סגר מספיק מוקדם בערב תשעה באב, וקהל רחב היה מתכנס בתפילות מיוחדות בבתי הכנסיות למען האחים באירופה. דתיים וחילונים יחדיו.
כשאני שומע רבנים רבים מאוד מדברים על כך שהשואה נגרמה עקב מצב רוחני ירוד של ישראל ובא כ"כפרה", ושבעצם כל הנספים רק הרוויחו ממוות על קידוש ה', אני לא יכול שלא לחשוב על מה שמגיע לנו כיום, במצבנו הירוד בעשרות מונים מזה בתקופת השואה. שאנשים מחללים שבת, יום כיפור ומבזים את הקודשים, ועוד בישראל, ארץ הקודש, לאחר שנעשה לנו נס הקמת המדינה.
ההתפתחויות היום בעולם מצביאות במהירות מסחררת על שואה שניה שקרבה ובאה וזה מתאים מאוד למגמה הכללית של ענישה לישראל עקב מצב רוחני כה עגום.
שאלתי היא איך ניתן בכלל לשמור על שמחה בתקופה כזאת? האם ישנה אפשרות לעצור את הרכבת לפני התהום מעבר לדיבורים ריקים על המצב? או שמא מה שנגזר נגזר ועלינו להמתין וללכת שוב, כצאן לטבח?
בברכה
תשובה
שלום רב,
אכן, גם לדעתי הסכנה לעם היהודי היושב בציון הינה עצומה ובכלל לא ברור העתיד , במיוחד בגלל הכמות המעטה שליהודים כאן בארץ וביותר, הערכים הכושלים של חברתנו. יש יותר ירידה מעליה. עלינו להשתדל ולשנות את המצב, ובמקביל עלינו להתפלל ולשים את מבטחנו בה' שיעשה עימנו הטוב בעיניו.
כל טוב,
חיים רטיג, ישיבת ההסדר "בינות" רעננה.