שאלה
שלום לרב,
בזמן שקראתי סדרת ספרים פילוסופים במסווה של ספרי מד"ב עלו לי כמה שאלות לגבי הקשר בין ההשערות שהועלו בהם לבין היהדות.
אחת השאלות שלא עוזבת אותי כמה ימים הגיעה מהנחת היסוד שהאדם אינו טוב או רע מנעוריו. לאדם יש בחירה מהרגע שהוא נולד, והוא בסך הכל תוצר של מיליוני וביליוני החלטות שהוא עושה כל שניה (או מאית שניה).
משם עלתה לי שאלה-אם בן אדם רוצח בן אדם אחר במזיד ובלי הצדקה. סתם כי הוא רוצח. אך אותו בן אדם שהוא רצח בעצם היה בדרך לרצוח מאות אנשים אחרים. הרצח שלו מנע את אותו אסון.
האם יש להתייחס לבן אדם שרצח כרוצח לכל דבר? הרי הוא מנע פה אסון, גם אם לא בידיעתו..
הרי אנחנו תמיד אומרים ש"הכל לטובה". ואכן במקרה הזה הרצח היה לטובה.ה' הועיד לאותו רוצח את תפקידו כדי שימנע אסון גדול יותר.
ונכון שאפשר להשוות כאן למקרה של המצרים, שה' נתן בחירה והם בחרו לענות את בני ישראל ועל כך נענשו. אך זה עדיין לא עונה על השאלה,הרי בסופו של דבר מישהו יצטרך לעשות את המעשה,אם לא המצרים אז עם אחר, אם לא האיש הזה אז איש אחר,אז למה זה שקיבל את אותו תפקיד, גם אם בלא יודעין, יענש על כך?
איפה הצדק?
אני מיקווה שתוכל לענות לי על השאלה, שלא באה מתוך כפירה, אני מאמינה ואמשיך להאמין,אך זה טוב לפעמים למצוא תשובות לסתירות או לבעיות שצצות מידי פעם...
שבוע טוב
תשובה
ניכר מתוך השאלה כי כבר עסקת בה, ואף בהעמקה, ואם כך, אני מניח שאת יודעת כי הרמב"ם עוסק בשאלה זו של הבחירה החפשית, בהקשר הספציפי הזה של פרעה, והוא טוען, כי לפרעה הייתה בחירה אם לענות את ישראל במצרים או לא, ועל בחירתו הוא נענש. זה שהקב"ה הודיע "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם..." איננו חייב אף אחד לענות את עם ישראל, ומי שנשאה אותו רוחו לענות את ישראל- גזר את דינו לעונש.
מי שהורג אדם שמהווה סיכון למישהו אחר, אין איסור בכך. אנו מכנים את האדם שמהווה סיכון "רודף", ומותר על פי ההלכה לפגוע בו פגיעה שתבטל את האיום שלו על המאויים. מי שהורג אדם, בלי לדעת כי האדם מהווה איום על מישהו, הריהו רוצח רגיל, וכך יש לדון אותו.