לוחם השריון,סמ"ר נוה חבשוש ז"ל, שנפל בתקרית הקשה ברכס עלי טאהר בדרום לבנון בו נפגע הטנק של מפקד גדוד 52, סא"ל דור גדליה בן שמחון ז"ל, מובא בשעה זו למנוחות בהר הרצל. הצטרפו לשידור החי מההלוויה:
סבו, יהודה חבשוש, נפרד ממנו בכאב: "נוה, נכד יקר שלנו. אנחנו עדיין לא קולטים. באיזה עולם אנחנו חיים שסבא צריך לקבור את הנכד שלו, במקום שהדברים יהיו הפוכים". הוא הוסיף: "מאז גיוסך לשריון פחדתי מהרגע הזה. כנראה שהקדוש ברוך הוא החליט לשתף גם אותנו בהקרבה למען עם ישראל וארץ ישראל". הסב ביקש מנכדו להתפלל על משפחתו: "אני בטוח שאתה נמצא תחת כיסא הכבוד. תתפלל על ההורים, על האחיות ועל כל המשפחה, שנדע להכיל את החיסרון הגדול שהשארת אחריך".
"כשנלקח לי ילד אהוב, יש בתוכי פעימת חיים שמכריחה אותי לקום"
אמו של נוה, עינב, ספדה לבנה בדברים מצמררים. "ילד אהוב שלי, בבר המצווה שלך פתחתי במילים 'לנער הזה התפללתי'. כמה חיכיתי לך, כמה אהבתי אותך, כמה התפללתי עליך", אמרה. האם סיפרה כי לפני כמה חודשים גילתה שהיא בהיריון, בגיל 46, וכי הבשורה קיבלה משמעות מטלטלת לאחר נפילת בנה היחיד. "בתוך החושך הגדול שנפל על חיינו, אני נושאת בתוכי חיים חדשים. כשנלקח לי ילד אהוב, הבן היחיד שלי, יש בתוכי פעימת חיים שמכריחה אותי לקום בבוקר ולהמשיך לחיות".
"אני מבטיחה לך, נוה, שאשמור עליו מכל משמר", הוסיפה. "תשלח לי כוח, תעזור לי לקום בבוקר גם בימים שלא ארצה לקום. תעזור לי להיות האמא שנועם ונסיה צריכות עכשיו". היא סיימה: "אתה תהיה הבן שלי לנצח. אל הנער הזה התפללתי, ועל הנער הזה אמשיך להתפלל, לאהוב ולהתגעגע כל ימי חיי".
"כל החיים אני מנווט, עכשיו אבד לי המצפן"
אביו, חיים, סיפר כי הודעתו האחרונה של נוה נשלחה זמן קצר לפני התקרית: "מה שלומך אבא. יש סיכוי ליציאה שבוע הבא בראשון, אבל אל תגיד לאמא שלא תתבאס אם אני לא אצא בסוף". כשעה לאחר מכן, לדבריו, אירע האסון.
"כל כך רצית להיות משמעותי ולהשתתף בלחימה", אמר האב. "היית מלאך שנשלח אלינו לזמן קצר מדי. שקט, ביישן, צנוע, מדבר מעט ועושה הרבה. תמיד ראית את האחר, תמיד חשבת על מי שסביבך לפני שחשבת על עצמך".
חיים חבשוש סיפר על אהבתו של בנו לטיולים בארץ: "חונכת לאהבת הארץ, אהבת אותה מאוד ושילמת את המחיר הכי יקר על מנת שנוכל להמשיך לצעוד בה לאורכה ולרוחבה". הוא הוסיף: "כל החיים אני מנווט, קורא מפות, אבל עתה אני מרגיש שאבד לי המצפן. אנא, נוה שלי, תאיר לנו את הדרך".
"איבדנו את האדם הכי טהור בעולם"
אחותו של נוה, נועם, אמרה כי לא הצליחה לדמיין שתידרש להספיד את אחיה. "בסיוטים שלי לא דמיינתי שחיילים יעמדו בכניסה לבית ושאצטרך לכתוב לך הספד", אמרה. "איבדנו את האדם הכי טהור בעולם, הנפש הכי אמיתית, ילד בן 20 שלא הספיק כלום". "אתה מקור הגאווה שלי, הדבק שמחבר את הבית", הוסיפה. "תשמור על אבא, על אמא ועל נסיה, ואני נשבעת לספר לאחותנו הכול עליך כשהיא תגדל".
ראש מועצת בנימין ישראל גנץ סיפר כי נוה כתב לפני גיוסו על רצונו לשרת, לתרום ולהשפיע. "הוא כתב שלהיות חייל זו זכות ושאדם צריך להיות משמעותי, לא משנה איפה. נוה לא רק כתב את הדברים האלה - הוא חי אותם. הוא בחר להיות מפקד, להיות בחוד החנית ולהקדיש את עצמו להגנה על עם ישראל".
גנץ הוסיף כי מורשתו של נוה מחייבת את הציבור להמשיך קדימה: "נוה וחבריו לא יצאו להילחם כדי לנהל את הסכנה, אלא כדי להסיר אותה. הוא השאיר אחריו דרך של אחריות, מסירות ואהבת העם והארץ".
"תמיד נתת מאה אחוז"
סא"ל רותם בורנשטיין, נציג צה"ל, אמר כי גדוד 52 וחטיבה 401 ממשיכים גם בשעה זו בלחימה. "רבים מחבריך לנשק, שלחמו איתך כתף אל כתף, היו רוצים לעמוד כאן היום ולהיפרד ממך, אך ממשיכים לבצע את המשימה שלמענה נלחמת".
לדבריו, נוה בלט כלוחם וכמפקד מסור: "תמיד נתת מאה אחוז מעצמך. תמיד דאגת לאחרים לפני שדאגת לעצמך. ידעת להיות שם בשביל האחר, בענווה ובצניעות".
חברו ביני פסקין ספד לו: "כמה פעמים שמעתי אותך אומר את המשפט 'אני בא'. היית מוכן לעזוב הכול כדי לעזור לחברים שלך. היה לך לב זהב. כל דבר עשית עם חיוך".