שאלה
אני בחורה דתייה ואוהבת מאוד לרקוד ריקודי עם.
בעוונותי הרבים, בעבר הייתי רוקדת ריקודי זוגות. כבר שנה שהפסקתי לרקוד זוגות ואני רוקדת רק מעגלים. הבעיה היא שההרקדות מעורבות. אמנם ממוצע הגילאים של הבנים מאוד גבוה אך אני יודעת שגם בכך יש איסור.
השנה ביו"כ חשבתי רבות על נושא זה והחלטתי שאני רוצה בהדרגתיות לעבור להרקדות של נשים בלבד.
ריקודי עם זה אחד מהדברים שאני הכי אוהבת בחיים. כשאני רוקדת אני משתחררת מהכל, נהיית כל כך מאושרת לכמה שעות ואוגרת הרבה אנרגיות שדוחפות אותי במשך כל השבוע. מבחינתי עשיתי ויתור עצום כשויתרתי על ריקודי הזוגות. אני חושבת עכשו על הויתור השני שאני עושה ונהיה לי עצוב כל כך בלב.
הייתי כמה פעמים בהרקדות לנשים. זה אמנם כיף אבל זה לא משתווה אפילו במעט לההרקדות ההמוניות שבהן אני רוקדת. יש שם אנרגיות מסוג אחר... לרקוד "ארץ ארץ" עם עוד 800 איש זאת הרגשה אחרת לגמרי. מי שלא רוקד לעולם לא יבין זאת.
מה עליי לעשות? איך אני מתגברת על הקושי?
אני מתנחמת בזה שכשאתחתן אוכל לרקוד עם בעלי בהרקדות המוניות אלו. האם כך הדבר? או שמא אני צריכה לוותר על החלום שלי לתמיד?
ריקודי הזוגות גם חסרים לי מאוד היום! אני רוקדת לפעמים עם חברות אבל הן לרוב מאוד עסוקות, כך שיוצא שאני מתבוננת בקנאה בזוגות הרוקדים ברוב ההרקדות...
תודה רבה!!
תשובה
שלום וברכה
אני מבין היטב את מה שאת כותבת ומזדהה מאוד עם התחושה.
אכן, פעמים שההלכה גם תובעת מאתנו לעשות דברים שאינם פשוטים כלל ועיקר.
ריקודים מעורבים אינם מותרים על פי ההלכה. זה חלק מדיני צניעות וקדושת המחנה, ואנחנו נסוגים לאחור ומוותרים על חלק מהדברים שאנו אוהבים, כדי לטפס לקומות גבוהות יותר של קדושה.
מה שאני מציע לך לעשות הוא להתקדם לאט לאט. מה שאת יכולה – עשי, ומה שעדיין לא – התקדמתי לקראתו.
כל טוב והרבה שמחה