שאלה
שלום
אני מדריכה ויש לי בצוות מדריך שגר לידי. אנחנו חוזרים הביתה ביחד אחרי כל פעילות ויש בערך כל יום.
כשאנחנו חוזרים אנחנו מדברים על הכל וכאשר אנחנו מגיעים לפיצול אנחנו נעמדים לדבר הרבה זמן..בערך שעה וחצי.
הדיבור הזה גרם לקשר טוב מאוד בינינו.
אנחנו מדברים על הכל והוא עזר לי מאוד בשנה האחרונה בהדרכה/בביה"ס/בבית וכו'.
אני עזרתי לו הרבה והקשר בינינו הוא טוב מאוד אנחנו מדברים כל יום בטלפון הוא בא אלי ואני אליו ואנחנו רואים סרטים וצוחקים וכו'.
אנחנו לא חברים! ידידים קרובים.
אני יודעת שהקשר הזה לא רצוי במיוחד אבל הוא באמת טוב בשבילי. זה באמת עושה לי טוב לחשוב ולדעת שיש מישהו שבאמת רוצה לעזור ומקשיב ותומך בי כשאני צריכה ולפעמים דווקא בגלל שהוא מהמין השני זה עוזר יותר..
אני אוהבת את הקשר הזה ונראה לי שגם הוא...אני לא רוצה לעצור אותו כי באמת שהוא טוב בשבילי ואם הוא לא היה אני לא יודעת מה היה קורה איתי עכשיו! הוא גם אדם טוב ואני ממש לא רוצה לפגוע בו...אין לנו כוונה להיות חברים או משהו כזה אנחנו סתם ידידים קרובים.
מה לעשות?
תשובה
למה את שואלת מה לעשות? את מרגישה שיש פה בעיה?
למה את מציינת יותר מפעם אחת: "אנחנו לא חברים".
אתם כן חברים. זו בדיוק חברות, גם אם לא הזכרתם את השם הזה במפורש כי... למה, באמת? אינני יודע באיזה גיל אתם. אם הייתם בגיל 22, היה ברור לכם ולי ולכולם שהקשר הזה הוא קשר רציני, והוא מוביל לחופה. כנראה אתם צעירים יותר, ואת יודעת שרבנים ומחנכים אומרים ש"חברות בגיל צעיר זה לא טוב". אז אתם נהנים מן החברות, בלי לקרוא לזה חברות. אבל בגלל שברור לך שזו חברות את שואלת אותי "מה לעשות?"
ואם אגיד לך שכדאי שתפסיקו את הקשר, תפסיקו אותו? נראה לי שלא. אז לא אגיד זאת. אולי הקשר ידעך ויפסק, אולי הקשר יתחזק ותנשאו. נחיה ונראה...
אבל תמשיכו להיות צדיקים וטהורים.