שאלה
קצת קשה לי לכתוב..אבל אני מרגישה צורך גדול לדעת מה זה אומר גם מהצד ההלכתי.
וזה הלימודים. אני מרגישה שאני עושה מאמצים רבים ומשקיעה הרבה מאוד כדי להצליח, ולשווא.
הקושי מתחיל מעצם הישיבה עצמה, של לשבת וללמוד ברצף, ומשם גם תחילת כל המאמצים.
אני מרגישה, שאין, אני פשוט משקיעה ומתאמצת המון, והציונים, עדיין נשארים נמוכים (לא עוברים אפילו את ה80).
מה שאצל בנות אחרות, (במיוחד בשכבה שלי), זה ברור ומובן מאליו, (כמעט אצל כל הבנות),שלומדים, מתאמצים ומשקיעים, אבל אצלם, הציונים בשמיים... ולהיות, אני, מול כזאת שכבה זה די לא פשוט ולא קל..
גם כשאני מנסה לדבר עם מדריכה/מחנכת/מורה מקצועית, הן לא מבינות אותי כמעט בכלל ואני עדיין נשארת באותו המקום. הן חושבות שאני עדיין לא משקיעה ומתאמצת מספיק, ובגלל זה הציונים..
כל זה מאוד מתסכל וכבר ממש מוריד את המוטיבציה לנסות ולהמשיך ללמוד ולהשקיע, ובכלל את כל האווירה שבאולפנא, לי, מבחינה אישית.
וכמו שכולם אומרים, כל מה שהקב"ה עושה - לטובה. וכל אדם צריך לעשות את כל המאמצים שיכול, והקב"ה עושה מה שראוי.. ואני מרגישה, שפשוט הקב"ה מעמיד אותי בניסיון שאין, הוא כנראה גדול עלי, ואני לא יודעת איך להתמודד איתו...למה דווקא לי?!?! למה אני לא יכולה לראות תוצאות אחרי כזו השקעה??..
ממש אשמח לתשובה וכמה שיותר מהר, אם הרב יכול...כי עניין זה מעסיק אותי רבות... תודה רבה!!!
תשובה
אני מאד מבין את תחושתך הקשה, את התסכולים שלך, כשאת רואה שחברותייך מצליחות בלי קושי, ואת עם כל המאמצים, מגיעה להיגים נמוכים.
גם אם הציונים שאת מקבלת, הם פחות מ-80 זה בכלל לא נורא. 70 זה ציון בכלל לא רע. את יודעת יותר טוב מכולם כמה את משקיעה, ובהשקעה עצמה נמצא השכר האמיתי ("לפום צערא- אגרא").
אינני יודע באיזו מסגרת את לומדת, ואינני יודע מהם ההישגים שלך בלימודים, ולכן קשה לי לייעץ לך מה לעשות. יש אולפנות שאני בטוח כי תרגישי בהם אהובה, רצויה, מוערכת. אם את רוצה להמשיך לשתף אותי בהרגשתך, ובהחלטה לגבי העתיד, פני אלי שוב, בתוספת הפרטים שהעליתי.