קיום מצוות מתוך תפיסה קטנונית של שכר ועונש

לשואלת היקרה, שלום וברכה.
אכן, צודקת את במה שהצד העליון שבך חפץ להגיע לקיום המצוות מתוך תשוקה נפשית עליונה, ומתוך כוונות טהורות.
שאיפה לגדולות עשויה ליצור מרידה בכל קטנות, ולפעמים אם נדגיש בפני שומעים מסוימים בהדגשת יתר את העונש שבתורה, אע"פ שהוא אמיתי מאד, והוא גם אחד מעיקרי אמונת עם ישראל, אנו עלולים לגרום לתגובת נגד של מרידה ובעיטה. המקצוע ששמו 'ללמד תורה לאחרים' דורש לא רק ידע אמיתי ומדויק אלא גם חכמה מה ללמד, למי, באיזה אופן, ומתי. מסופר על אחד מגדולי הרבנים בירושלים בדור הקודם שהיה אומר 'שבע שעות אני מכין את השיעור שאני אומר בשעה. שעתים אני חושב מה לומר, וחמש שעות אני חושב מה לא לומר...'.
אמנם, עלינו לדאוג להשלמת עולמנו הרוחני לא פחות ממה שהדבר מוטל על המרצים שבאים לדרוש בפנינו. כיצד נעשה זאת? אם הדבר כלול במסגרת שהיא חובה (אם זו למשל הרצאה בבית הספר או שזו הרצאה בסניף שכבר הוזמנה, או שרוב החניכים מעונינים לשמוע אותה וכדו') - נדע כיצד לשמוע בשמיעה שתגרום לנו את התועלת הגדולה ביותר שנוכל להפיק ממנה ואת הנזק הקטן ביותר שהיא עלולה לגרום. נשמע בעיקר את מה שמוסיף לנו מבחינה רוחנית, מה שמעודד אותנו להתאמץ יותר במעשים טובים וכו' ומרחיק אותנו מכל קטנות, ומה שמעורר בנו איזו שהיא התנגדות, נדע שאין זה אומר בהכרח שאנחנו או המרצה איננו בסדר, פשוט יתכן שהדברים הללו אינם מתאימים לנו.
כל זה כאשר ההרצאה היא חובה. כאשר היא איננה חובה עלינו לבחור מראש הרצאות כאלה שאנחנו יודעים שאחרי שנשמע אותן נצא ממולאים יותר בקדושה ובטהרה ככל שניתן. אם יש רבנים (או רבניות) שאנחנו יודעים שמהשיעור שלהם נצא טוב יותר, עלינו למצוא את הדרכים שנוכל לשמוע אותם יותר, 'שאין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ'.
ועכשיו נפנה לגופו של ענין. נעסוק בתחילה בענין העונש, ואח"כ בענין קרבת אלוקים ודבקות באלוקים, ובשני הנושאים נגע רק 'על קצה המזלג', ואם תרצי להעמיק יותר תוכלי ללמוד לעומק את רשימת המקורות הקצרה שנציין לך בסוף, ואם תרצי מקורות נוספים תוכלי לשאול רבנים בסביבתך או לפנות שוב אלינו, ובשמחה נשתדל לעזור כמיטב יכולתנו בעזרת ד'.

העונש, כאמור, הוא מעיקרי האמונה של היהדות. הוא אכן, כדברייך, שלב ביניים בהתפתחותו של האדם לקראת העבודה השלמה והעליונה, וככזה הוא נצרך לאנשים רבים, עד שיתעלו למדרגות עליונות יותר.
אך יש באמירה שיש עונש בעולם גם דברים נוספים, שבגללם העונש הוא גם אידאל בעולמנו.
העולם שלנו מורכב והאנשים בעולמנו מורכבים. יש בחברה צדדים עליונים מאד וגם צדדים שפלים מאד. וגם באדם הפרטי יש צדדים עליונים וצדדים שפלים. לולי העונש הייתה עלולה להווצר הטעות החמורה מאין כמוה, שהיינו חושבים שהתורה והמצוות הינן על בסיס התנדבותי, כלומר שמי שרוצה שומר ומי שאיננו רוצה לא. מי שמרגיש בתוכו דחיפה עליונה לטהרה ולקדושה, ישמור, ומי שלא, לא. (טעות איומה זו היא כעין הטעות הנוראה שיצרה הנצרות בעולם ע"י ההמצאה של הוידוי שמכפר גם ללא חזרה בתשובה, אך אין כאן מקום להאריך בענין זה).
העונש, אם כן מבטיח את הקיבוע המוחלט של החיוב לשמור תורה ומצוות ומונע מצדדים שפלים בתוכנו, בתוך האדם הפרטי ובתוך החברה הרחבה, לצאת אל הפועל במעשים אוויליים ומרושעים.

ועוד מוסיף לנו העונש את האמירה החשובה שהעולם איננו הפקר, והצדק האלוקי המוחלט הישר והטהור יתממש. האם אנחנו מוכנים להשלים עם העובדה ש'דרך רשעים צלחה'? הרי זו שאלת השאלות של כל יהודי! גם החכמים שיודעים ליישב שאלה זו במוחותיהם, אין דעתם נוחה עד שידעו שהצדק עתיד להתממש, ואם לא בעולם הזה, לפחות בעולם הבא.

הדבקות האלוקית היא פסגת השאיפות בעולם היהדות. יש לה ניסוחים שונים, מהם בשיא הטהרה וה'לשמה', ומהם שנחשבים עליונים מאד, אך אינם בשיא הפסגה. מכל מקום זו דרגה עליונה של שאיפה לשלמות רוחנית.
כאשר אנו מדברים על העונש שבהתרחקות מהקדושה האלוקית זהו ניסוח של יראה עליונה מאד, לא יראה מהחשש שמא יזיקו לי משמים לחיי הפשוטים בעולם הזה, בכסף או בצער כל שהוא וכדו', אלא יראה שמא לא נזכה להיות דבוקים בשלמות האלוקית העליונה.
מדברייך נשמע שאותו מרצה דיבר על הגובה הזה, שהוא בהחלט גובה עליון, ובכל אופן שיהיה, כאמור, אין זה אומר שאת או המרצה אינכם בסדר.
כשתזכי לבנות בית ולגדל את בניך לתורה תצטרכי להשתמש בכל כוח שכלך על מנת לחנך את ילדייך לתורה ולמצוות באיזון טוב בין כל כוחותיהם. סביר להניח שתצטרכי להזכיר כמה פעמים את העונש (אע"פ שהילד לבד ישמע על כך כל יום, בפרשת 'והיה אם שמוע'), אך המשקל של האמונה בעונש בחייו יהיה קטן ביחס לצדדים אחרים אם תדעי לכלכל את דבריך נכונה.
שנזכה כולנו בעזרת ד'
להכתב ולהחתם לחיים טובים,
בשלמות והשתלמות
ברוחניות ובגשמיות
מיכאל, חברים מקשיבים
מקורות לעיון נוסף:
1. בענין שכר ועונש - מידות הראי"ה, יראה, כל הפרק ובפרט סעיף ז'. הקדמת הרב מרדכי הומינר ל'עיקרי דינים' (נדפס בהרבה ממהדורות הספר 'חפץ חיים' ביחד עם החפץ חיים).
2. בענין הדבקות בשם - מסילת ישרים פרק כ"ו, נתיבות עולם למהר"ל מפראג נתיב התורה פרק א', כוזרי תחילת מאמר שלישי.