שאלה
קצת מבלבלות אותי התשובות באתר בהקשר לצניעות בינו לבינה, כתוב בהרבה תשובות שזה נועד כדי שבני אדם ישארו טהורים ויהנו מבני הזוג שלהם וכדומה, אם כך... אז למה כשאדם כותב ששמר על כל הכללים והגיע זמנו להתחתן עדיין קורה שהוא נפגע? זה די צפוי האמת...ככה זה, אבל אם כך אז שמירה של נגיעה לא משנה את העובדה... ובקשר להרגשה של טוהרה, שמירת הנגיעה נראה כאילו מגבירה אפילו יותר את הרגישות ליחסים, עד למצב שמילים והתנהגות יכולים לפעמים יותר לפגוע, אז מה הרעיון? מלבד זאת, היהדות אף פעם לא גרמה לאנשים לברוח מאתגרים...בעיקר לא כשהם חלק מהחיים , הרי מה שלא הורג רק מחשל. בכל אופן... אם הצלחת להבין משהו מהשאלה שלי, אני אודה מאוד אם תוכל להבהיר לי את העניין, זהו נושא שגם עלה לי בכמה שיחות עם חברות חילוניות לגמרי ונתקעתי...
תשובה
א. אם כן אשאל אותך מדוע זוגות שחיים יחד ימים שבועות ושנים טרם החתונה והתנסו בכל, מתגרשים יום או חודש אחר חתונתם?!
ב. נכון שהיהדות מצדדת בהתמודדות עם אתגרים ולא בבריחה מהם, אבל אנו מתפללים יום יום "ואל תביאנו לידי נסיון". צריך להבין אחת ולתמיד, שהקב"ה ברא את בני האדם בצורה כזו שכזית מבשר האשה מגרה גבר. משיכה זו אמורה לבוא לידי ביטוי בחיי הנישואין, ואז היא מביאה בנין, מה שקודם לחיי הנישואין מביא חורבן. לכן בתחום זה אין שום ענין להתנסות.