צבא וישיבה

שאלה

כבוד הרב , אני פונה אליך דווקא משום שאתה מגיע מעולם המכינות ואילו אני למדתי בישיבת "הסדר " אבל מאז ומעולם הרגשתי יותר קרוב לעולם המכינות .

התגייסתי לפני כשנתיים בידיעה ברורה שהמסלול אליו אני הולך הוא בצנחנים , ביחידה מובחרת , ל3 שנים ובעזרת ה' גם להמשיך ולהיות קצין ...

לאחר תקופת שירות של 11 חודש ב"עורב" נשרתי מהמסלול ונהייתי לוחם ב- 202 ולמעשה מלפני חצי שנה אני מתפקד כמפל"ג בפלוגת מסלול (חופ"ל) לאחרונה התרוצצו במוחי המון תהיות האם באמת הדרך שבחרתי לשרת היא נכונה לעשות או שבעצם עזבתי איזשהוא מסלול שהייתי מתחבר אליו יותר בדרך החיים שלי .

אני יודע שאני טיפה מסבך עכשיו אבל נוצרה לי האופציה לחזור כעת ללימוד בישיבה ולהשלים דרך ההסדר את השירות הצבאי שלי .

כפי שאתה מבין בוודאי , אני די מאוכזב מהצבא , קודם כל הצבא דרדר אותי לרמה דתית שבחיים לא הייתי מאמין שאני אגיע לשם .

דבר שני שום דבר בצבא לא מסתדר כמו שרוצים , אתה נוכח לדעת שאנשים אטומים , לא מעניין אותם דברים , בקיצור סוג של ממסד שקשה מאוד להתמודד איתו , לפחות לי שאני לא מחזיק מעצמי בנאדם חזק כלכך .

בכל מקרה מול זה עומדת האופציה לצאת כרגע ללמוד בישיבה , לחזור למסלול החיים הטבעי הנורמלי , נתתי את שלי לצבא בתור לוחם ואני אמשיך לתת בעז"ה במילואים , אך עכשיו אולי יותר חשוב להיפרד קצת מהכלל ולחשוב על הפרט , על עצמי ועל העתיד שלי כאדם אמוני וערכי .

מצד שני , כמה שהיה קשה לי בצבא , תמיד הרגשתי שאני עושה דבר חשוב , שליחות למען העם . תחושת הסיפוק בלצאת למעצר בשכם ולקרוא למחרת בעיתונים שסוכל עוד פיגוע , אני בטוח שאין עוד הרגשה דומה לזו בעולם .

עכשיו כמו שהרב רואה אני מאוד מבולבל , לאן נעלמה כל האמונה שלי וכל ה"רעל" אם אפשר לקרוא לזה ככה , והכל בגלל המסגרת שקשה מאוד להתמודד איתה ,

או שאולי זה באמת כיוון נכון ואמיתי של ראיה לעתיד ונסיון ללכת בכיוון שהוא יותר אמוני ודתי , ולא סתם להיסחף עם הזרם של הצבא עד סוף ה-3 שנים .

אני מאוד אודה לרב על תשובתו ...

תשובה