שאלה
יש לי 2 שאלות שמטרידות אותי
1)הרבה שואלים אותי איך אחרי הגירוש ואחרי שהמדינה שכ"F אהבתם ככה זרקה אתכם
איך אתם מתגייסים לצה"ל עדין?
ראיתי עוד מאמר של מישהו שהפך מדתי לאומי לחרדי שאומר אותו דבר
שאחרי שהמדינה ככה זרקה אותנו אנחנו ממשיכים לשרת אותה ובעצם"מביאים לה את הלחי השניה"
אשמח לדעת מה יש לכבוד הרב לאמר על זה
2)אני דתי לאומי
אבל תמיד מטריד אותי הדבר שהרי אנחנו פה בשביל לקיים מצוות וללמוד תורה
אז למה אנחנו עובדים ועושים צבא?
למה אנחנו לא כמו החרדים שבמקום ללמוד לומדים בכולל
אומנם מצבם הכלכלי אולי פחות טוב אבל מבחינת האמונה שלנו מצבם הדתי יותר טוב כי הם לומדים תמיד
תמיד יש את השאלה הזאת של החרדים על הדתיים הלאומים...
תודה על התשובה...
תשובה
אתחיל מן השאלה השניה.
נכון שייעודנו כיהודים לקיים מצוות וללמוד תורה.
המצוות כוללות מיגוון שלם של תחומים, בתוכן מצוות רבות המלמדות על מעורבות בחיי מעשה.
כל המצוות התלויות בארץ: ערלה, כלאיים, תרומות ומעשרות, שביעית - כל אלה שייכות בעיקר לעבודות חקלאיות. כל המצוות הכלכליות: צדקה, הלוואה ואיסור ריבית. אפילו מצוות השבת האומרת "למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר" מלמדת על "ששת ימים תעבוד". היהדות, בשונה מן הנצרות, אינה מנתקת את התורה מן החיים אלא להיפך, קושרת את החיים לתורה. אנו צריכים לחיות חיים של תורה. הכוונה היא לשלב את התורה בחיי המעשה.
התורה מצווה על חיי צבא צנועים, מוסריים קדושים וטהורים: "כי תצא מחנה... כי יהיה איש אשר לא טהור... ויצא אל מחוץ למחנה" "והיה מחניך קדוש" ולא יראה בך ערות דבר". עצם הציווי על צורת ההתנהגות במחנה הצבא מלמדת שהתורה אינה שוללת שירות צבאי.
נכון שחיים אלה שהם החיים הנורמליים על פי התורה הינם מורכבים יותר ובמידה מסויימת קשים יותר. אבל אנחנו איננו פוחדים מקשיים.
משל לפיתוח מוצר שכל זמן שהוא בתנאי מעבדה יותר קל להפעיל אותו וכאשר הוא יוצא לתנאי שטח מתחילות בעיות ויש להתמודד איתן.
ודאי יש תפקיד חשוב גם לאנשים שתורתם אומנותם. התורה מינתה את שבט לוי שלא יהיה לו חלק ונחלה בארץ והוא יעסוק רק בקודש. אבל שבט לוי הוא לא כל עם ישראל אלא החלק השנים עשר מתוך העם. זה מצב אידאלי: כעשרה אחוז מן העם המסוגלים לעמוד בתנאי הלימוד המתמיד ולשאר יש תפקידים אחרים: חלקם אנשי עבודה, חלקם אנשי צבא, חלקם אנשי מנהיגות ציבורית, וכו'.
ממילא גם השאלה הראשונה קיבלה תשובה. אנחנו רוצים לבנות את החיים האידאליים על פי התורה. אם מישהו נתן לנו סטירת לחי, זה לא מה שיגרום לחפש אידאלים אחרים. אנחנו חייבים להמשיך לדבוק בתורה, בתורת חיים, בתורה שמקיפה את כל תחומי החיים ואינה מנתקת אותנו מחיי אומה בריאים.
לשרת את המדינה זה לא לשרת מישהו אחר. זה לשרת את עצמנו.
לצערנו ישנם גם כאלה שכאשר סופגים מכה מאבדים את העשתונות. אבל אנחנו מעוניינים לחנך להתגבר על קשיים, ולהתמודד איתם גם (ואולי בעיקר) כאשר סופגים סטירה. ומי יודע אם לא זה הניסיון שהקב"ה מעמיד אותנן בו בדורנו לראות מי מסוגל לעמוד בו ומי נדחק לשוליים?
נושא זה שהעלית רחב, אין זו הבמה להרחיב מעבר למה שכתבתי, אבל השאלה הינה בהחלט בסיס לדיון עמוק בייעודנו לא רק בעולם אלא גם, ואולי בעיקר, כל דור צריך ללמוד מתוך התורה ולקבל הדרכה מתופשי התורה באותו דור מה הייעוד המיוחד לאותו דור.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם