פרטי

שלום

א. עזיבת הדת בודאי אינה פתרון לבעיה אלא עקיפתה, לכן לא כדאי לבחור בדרך זו. לשאלתך אם אפשר לחזור בתשובה על חטא זה, כתב בגר"א (או"ח כת"ר קל"ג בסידור), שכמו בכל נושא עליו שבים בתשובה, גם בנושא זה יש בראש וראשונה לעזוב את החטא. היינו להפסיק להוציא זרע לבטלה. שאר מרכיבי התשובה, הינם חרטה על העבר והוידוי, אף שהינם חשובים, מ"מ אין הם העיקר.
גם מהגמרא (ראש השנה דף יח.), מוכח שאפשר לשוב בתשובה על חטא זה, שכן נאמר שם על בני עלי, שע"י זבח ועולה כלומר קורבן אין מתכפר להם חטאם, אך ע"י תורה וגמ"ח כן מתכפר. ואם על חטאם החמור של בני עלי אפשר לשוב בתשובה, כל שכן שעל חטא הוצז"ל אפשר לשוב.
ב. השאלה כיצד. ראשית עליך לדעת שיצר עריות שהוא החזק ביותר, אי אפשר למגר אותו בטכסיס כזה או אחר. נחוצה מלחמה מתמדת ועיקשת ביצר זה, בכל הדרכים ובכל האמצעים, מאחר ויצר זה הינו כח מרכזי באדם. בשל כך לא די בתיקון מקומי פה ותיקון מקומי שם. נחוצה הפיכת כל האישיות מרע לטוב, התרוממות של כל האישיות, הארת כל האישיות לאורה של תורה. אמנם זהו מהלך ארוך, אך לעת עתה יש להלחם ביצר זה בכל תוקף, בטהרת הברית הביא הרב שלמה אבינר שליט"א משל לחייל הנתקף בדרך ע"י אויבים רבים, ואינו מוכר את חייו בזול, אלא לוחם עד טיפת כוחו האחרונה וגם אחרי שגבר על האויב, אינו בטוח שלא יותקף שנית, וכל ימיו נמצא במלחמה. נקודה נוספת שמתברר (שם) שמלחמת יצר זו, היא תוכן חיינו. כמובן אין אנו מחפשים נסיונות כדי לעבוד את ה', שהרי אלו מזומנים לנו ממילא השכם והערב, אלא שעלינו לזכור שגם ע"י יצר הרע אנו עובדים את ה', בזה שמתגברים עליו.
אדרבה, שמחים אנו על כל הזדמנות שמתגלגל נסיון מסוג זה לידינו כיון שדרכו מתגלה אהבתנו את ה'.
תפקידנו היומיומי, לבנות שיווי משקל נפשי בתוך הטוב, כאשר הוא מופר ע"י החטא, עמלים אנו להחזיר מתוך מאבק אכזרי בין יצר טוב ליצר רע.
ישנם אנשים חסרי אומץ בעלי רצון חלוש, שאינם רוצים להכיר שהחיים הינם מאבק, מתעלמים מיצר זה, מצפינים אותו בלי לקחת בחשבון לאן חייהם מנווטים. כך הרי התחילה המציאות של האדם בעולם – "בבריחה". אדם הראשון התחבא מאחורי העץ, קין ברח, יונה ברח, כן הלאה. לעומת "הבריחה", קיימת מגמה הפוכה של תודעה ברורה של המציאות, נכונות והסכמה פנימית לצאת ללחימה וזהו כבר ראשיתו של הנצחון.
כמובן שבאופן פרטני מתחלקת העבודה בנושא זה לסור מרע ולעשה טוב על כל המשתמע מכך. אבל קודמת לכל היא קבלת החלטה נחושה להלחם, עד כדי מסירות נפש, כפי שאומרים חז"ל (סנהדרין מג:) "כל הזובח את יצרו ומתודה עליו, מעלה עליו הכתוב, כאילו כיבדו להקב"ה בשני עולמים, העולם הזה והעולם הבא.




שלום